אני מודה, לא תמיד הייתי חברה של צמחים. יותר נכון, הם לא היו חברים שלי. הייתי קונה עציץ, מתלהבת ממנו שבוע, ואז... שכחת חזקה. אבל האלוורה שלי? היא הייתה עקשנית. עקשנית כמוני, כנראה.
קניתי אותה בסופר, סתם כי הייתה מבצע. "אלוורה מרגיעה," הבטיחו. אני, עם עור רגיש כמו תינוק ונטייה דרמטית לאלרגיות, חשבתי לעצמי: "מה כבר יכול להיות?" אבל חודש עבר, ועוד חודש, והאלוורה שרדה. אפילו גדלה קצת. זה היה מוזר, כי בדרך כלל, צמחים אצלי נכנעים תוך ימים ספורים.
ואז הגיעה הפאשלה הראשונה. שרפתי את הפנים בשמש. כן, אני, זו שמורחת קרם הגנה פקטור 50 גם ביום מעונן. זה היה יום אחד של שכחה, יום אחד של "מה כבר יכול לקרות". ובכן, קרה. הפנים שלי היו אדומות, כואבות, מגרדות. ניסיתי הכל - קרמים, משחות, אפילו מלפפון קר (שגרם לי להיראות כמו סלט). כלום לא עזר.
הייתי מיואשת.
ואז נזכרתי באלוורה.
חתכתי עלה, מרחתי את הג'ל על הפנים. הקלה מיידית. אבל האמת? הייתי סקפטית. חשבתי שזה אפקט פלצבו. אבל המשכתי למרוח, בבוקר ובערב. והפלא ופלא, תוך יומיים הפנים שלי חזרו לעצמן.
זה היה הרגע שהתחלתי להתייחס לאלוורה ברצינות. התחלתי לחקור, לקרוא. גיליתי עולם שלם של ידע על הצמח הזה. ויש הרבה מידע זמין. מחקרים מראים שאלוורה יכולה להפחית דלקת, להאיץ ריפוי פצעים, ואפילו להרגיע כוויות שמש (מקור: Journal of Cutaneous and Aesthetic Surgery, 2008).
אבל האמת, הידע האמיתי הגיע ממקור אחר לגמרי: סבתא שלי, מרים. סבתא מרוקאית, אישה חכמה עם ידיים מרפאות. תמיד ידעתי שהיא משתמשת באלוורה, אבל לא הבנתי עד כמה.
יום אחד, בזמן ביקור, סיפרתי לה על הנס עם כוויות השמש. היא חייכה חיוך גדול ואמרה: "ילדה שלי, את רק התחלת לגלות את הסודות של האלוורה. אצלנו במרוקו, זה כמו זהב."
היא התחילה לספר לי על השימושים שהיא מכירה מאז שהייתה ילדה קטנה. לא רק לכוויות, אלא גם לטיפול בשיער, לריפוי פצעים קטנים, ואפילו לחיזוק הציפורניים.
אבל הסוד האמיתי, הסוד שהדהים אותי, היה השימוש הפנימי.
"שותים מיץ אלוורה," היא אמרה. "זה מנקה את הבטן, מחזק את המערכת החיסונית, נותן כוח."
הייתי המומה. שתיית אלוורה? זה נשמע לי קיצוני. חששתי. זה בטח לא טעים. ואולי זה מסוכן? שאלתי את עצמי.
אבל סבתא מרים הייתה נחרצת. "אני שותה כל יום," היא אמרה. "מאז שאני ילדה. זה סוד האריכות ימים שלי."
התחלתי לחקור על שתיית מיץ אלוורה. גיליתי שיש מחקרים שמראים שזה יכול לעזור בעיכול, להפחית דלקות במעי, ואפילו לשפר את רמות הסוכר בדם (מקור: Journal of Traditional and Complementary Medicine, 2015). אבל גם גיליתי שיש אזהרות. חשוב לוודא שהמיץ מיועד לשתייה, כי חלק מהחומרים באלוורה עלולים להיות משלשלים חזקים. וחשוב להתייעץ עם רופא, במיוחד אם יש מחלות רקע או נוטלים תרופות.
אני מודה, לקח לי זמן להתגבר על הפחד. אבל בסוף, החלטתי לנסות.
התחלתי בכמויות קטנות, מיץ אלוורה קנוי (מיועד לשתייה, כמובן). הטעם... איך נאמר? לא בדיוק תענוג. אבל עם קצת לימון ודבש, זה נסבל.
ומה אני יכולה להגיד? אחרי כמה שבועות, התחלתי להרגיש שינוי. יותר אנרגיה, פחות נפיחות בבטן, ועור הפנים שלי נראה זוהר יותר. אני לא אומרת שזה תרופת פלא. אבל זה בהחלט תוספת מועילה.
היום, האלוורה שלי היא לא רק צמח עקשן בסופר. היא חברה. היא חלק מהשגרה שלי. היא תזכורת לכוח הריפוי של הטבע, ולחוכמה של סבתות.
אני עדיין לומדת. עדיין מנסה. עדיין מגלה דברים חדשים על הצמח המדהים הזה.
ואני תוהה, אולי גם אתן, כמוני, מסתכלות על האלוורה בגינה שלכן בעין אחרת עכשיו? אולי גם אתן תגלו את הסודות העתיקים שלה?
