האמת? תמיד חשבתי שאני סופר-וומן. אתן מכירות את זה, נכון? עבודה, חברים, ספורט, תזונה… הכל צריך להיות מושלם. עד שיום אחד, הגוף שלי פשוט צעק. כאבים מציקים, עייפות כרונית… התחלתי לחשוד שמשהו עמוק יותר קורה פה.
מה שהכי הפחיד אותי זה שהרופאים אמרו שהכל בסדר. כל הבדיקות חזרו תקינות! אבל אני? אני הרגשתי רחוקה מלהיות בסדר. הייתי חייבת להבין מה קורה.
אז התחלתי לחקור. בלוגים, מחקרים, פודקאסטים… נכנסתי לעולם שלם של דלקתיות כרונית סמויה. והכי חשוב – איך אפשר למדוד אותה בבית!
המסע אל תוך הגוף שלי – בלי מעבדה
אוקיי, אז ברור שאני לא רופאה. אבל הבנתי שיש כמה דרכים פשוטות יחסית לעקוב אחרי סימני דלקת, גם בלי בדיקות דם יקרות.
התחלתי עם יומן תזונה קפדני. הקלטתי כל מה שאכלתי, איך הרגשתי אחרי כל ארוחה, וגם פרמטרים כמו איכות השינה והמתח היומיומי שלי. זה היה מייגע, אני מודה, אבל זה נתן לי הצצה מדהימה למה הגוף שלי אוהב ומה הוא שונא.
תובנה ראשונה: גלוטן, חבר ותיק שלי, כנראה לא כל כך ידידותי.
בהמשך, התחלתי לעקוב אחרי מדדי דופק לב משתנה (HRV) עם שעון חכם. זה נשמע מסובך, אבל בגדול זה מראה כמה הגוף שלי גמיש ועמיד בפני לחצים. כשה-HRV שלי היה נמוך, ידעתי שאני צריכה לנוח יותר ולדאוג לעצמי.
אבל השינוי האמיתי קרה כשגיליתי את הבדיקה הכי פשוטה בעולם: מדידת היקף מותניים. כן, כן, שמעתם נכון. מחקרים מראים (למשל, מחקר שפורסם ב- American Journal of Clinical Nutrition) שיש קשר ישיר בין שומן בטני לדלקתיות סיסטמית.
האמת? קצת נבהלתי כשמדדתי.
ההלם והגילוי - רגע של אמת מול המראה
התוצאה הראתה שאני רחוקה מהיעד הבריא. זה לא היה רק עניין של אסתטיקה. זה היה סימן שהגוף שלי נמצא במאבק מתמיד.
הרגשתי תסכול. איך לא שמתי לב קודם? איך אפשר לטפל בעצמי כל כך הרבה ובכל זאת להתעלם מהסימנים האלה?
ואז הגיע הגילוי המפתיע. הבנתי שהבעיה האמיתית שלי היא לא רק התזונה או הספורט, אלא הלחץ התמידי שאני מפעילה על עצמי. השאיפה הזו למושלמות, הרצון לרצות את כולם… זה מה שהדליק את האש הפנימית.
אני מבינה שזה לא נשמע כמו מדע טילים, אבל זה שינה לי את החיים.
התחלתי לעבוד על ניהול מתחים. מדיטציה, נשימות, יוגה, אבל בעיקר – הצבת גבולות בריאים. למדתי להגיד "לא" בלי רגשות אשם, להקדיש זמן לעצמי בלי להרגיש שאני מבזבזת זמן, ופשוט… להרפות.
התוצאות היו מדהימות. הכאבים התחילו להירגע, העייפות פחתה, וגם ה-HRV שלי התחיל לעלות. והכי חשוב? הרגשתי הרבה יותר שמחה ורגועה.
אבל רגע, לפני שאתן רצות למדוד את המותניים…
חשוב לי להדגיש: אני לא טוענת שיש לי את כל התשובות. וגם לא אומרת שמדידת היקף מותניים היא תחליף לבדיקות רפואיות מקיפות. אבל זה כלי עוצמתי שיכול לעזור לנו להקשיב לגוף שלנו ולהבין מה הוא מנסה לומר לנו.
וזה בדיוק העניין. זה לא משנה איזה כלי תבחרו – יומן תזונה, שעון חכם, או אפילו סתם הקשבה אינטואיטיבית. העיקר זה להתחיל להיות מודעים יותר לגוף שלנו ולהבין שהוא מדבר אלינו כל הזמן.
השאלה היא, האם אנחנו מקשיבות?
אז מה למדתי? שלפעמים, התשובות הכי חשובות נמצאות ממש מתחת לאף שלנו. ושטיפול בדלקתיות הוא לא רק עניין של תזונה וספורט, אלא גם של איזון רגשי וחיבור לעצמנו.
ומה איתכן? האם אי פעם חשדתן בדלקתיות סמויה? אילו כלים אתן משתמשות כדי להקשיב לגוף שלכן? אני סופר סקרנית לשמוע!
