אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. אני, נעמה, בשנות העשרים המאוחרות שלי, שיער בלונדיני מתולתל שמסרב להסתדר, וארסנל של ספרי צמחי מרפא שמילאו מדף שלם. הייתי נחושה לרפא את העולם - ואת עצמי - בעזרת הטבע.
אבל אז קרתה הטעות. טעות שגרמה לי להטיל ספק בכל מה שלמדתי.
הייתי בטוחה שיש לי פתרון טבעי לכל דבר. כאבי ראש? לבנדר. חרדה? קמומיל. נדודי שינה? ולריאן. והתחלתי לשלב את הצמחים האלה בכל דבר – תה, שמן עיסוי, אפילו אמבטיות. הרגשתי כמו אלכימאית מודרנית, מכינה שיקויים קסומים.
ואז, יום אחד, התחלתי להרגיש מוזר. סחרחורת, בחילות, כאבי בטן לא מוסברים. התעלמתי. "זה בטח רק ניקוי רעלים," חשבתי לעצמי, מצטטת איזה ספר ניו-אייג' שקראתי.
אבל זה לא עבר. זה רק החמיר. עד שהגעתי למיון עם התייבשות קשה.
הרופא שאל אותי מה עשיתי. סיפרתי לו על צמחי המרפא. הוא הרים גבה. "יותר מדי זה אף פעם לא טוב," הוא אמר בפסקנות.
זה היכה בי כמו רעם ביום בהיר. יותר מדי זה אף פעם לא טוב.
הטעות הקריטית שלי? לא הקשבתי לגוף שלי. שכחתי שהגוף שלי הוא המדריך הכי טוב שיש לי. הסתמכתי על ספרים ועל "ידע" חיצוני, במקום על האינטואיציה הפנימית שלי.
אז מה למדתי? הרבה. בואו נצא למסע משותף, כי מה זה משנה כמה ספרים קראנו, כולנו טועים לפעמים.
מקורות מול אינטואיציה: האיזון העדין
הטעות שלי לא הייתה בשימוש בצמחי מרפא, אלא בשימוש הלא מודע. רציתי להבין מה קרה. אז חפרתי עמוק יותר. קראתי מחקרים (כן, יש גם כאלה על צמחי מרפא!), דיברתי עם הרבליסטים מנוסים. גיליתי שצמחי מרפא הם כלי עוצמתי, אבל גם כזה שדורש כבוד.
למדתי שהאינטראקציה בין צמחים לגוף היא מורכבת ואינדיבידואלית. מה שעובד לאדם אחד, יכול להזיק לאחר. כמו שאומרת ד"ר אביבה רום, רופאת משפחה והרבליסטית, "צמחי מרפא הם לא תרופות פלא. הם כלי לתמיכה בריאותית, ויש להשתמש בהם בתבונה." (Aviva Romm, MD, Botanical Medicine for Women's Health).
אבל איך יודעים מה "בתבונה"? כאן נכנסת האינטואיציה.
התחלתי להתנסות מחדש, הפעם בצורה שונה. הקשבתי לגוף שלי. ניסיתי צמח אחד בכל פעם, במינון קטן. שמתי לב איך אני מרגישה – פיזית ורגשית. זה היה כמו ללמוד שפה חדשה – השפה של הגוף שלי.
התובנה המפתיעה מגיעה ממקום לא צפוי
אבל התובנה הכי מפתיעה הגיעה ממקום לא צפוי – הגינה שלי.
יום אחד, בזמן ששתלתי נענע, שמתי לב שהגוף שלי נמשך אליה. בלי לחשוב, תלשתי עלה, לעסתי אותו, והרגשתי הקלה מיידית בבחילות. זה היה כאילו הגוף שלי ידע מה הוא צריך, לפני שהמוח שלי בכלל הספיק לחשוב על זה.
זה גרם לי לתהות - האם אולי אנחנו מתוכנתים באופן טבעי לדעת אילו צמחים טובים לנו? האם יש איזושהי אינטואיציה עמוקה שמובילה אותנו לצמחים שאנחנו צריכים?
התחלתי לחקור את הקשר בין אנשים לצמחים בצורה אחרת. גיליתי שבמסורות עתיקות רבות, הקשר עם הצמחים הוא לא רק פרקטי, אלא גם רוחני. השמאנים והמרפאים העתיקים לא רק ידעו אילו צמחים לרפא, אלא גם דיברו עם הצמחים, הקשיבו להם, וקיבלו מהם הדרכה. (Michael J. Balick and Paul Alan Cox, Plants, People, and Culture: The Science of Ethnobotany).
זה נשמע אולי קצת "היפי", אבל חשבתי לעצמי – מה אם יש בזה משהו? מה אם אנחנו יכולים ללמוד להקשיב לא רק לגוף שלנו, אלא גם לצמחים עצמם?
רגעי ספק (וכוס תה חם)
אני מודה, היו רגעים שבהם הרגשתי שאני משתגעת. לדבר עם צמחים? זה נשמע קצת מטורף, לא? אבל הרגשתי שאני חייבת לנסות.
התחלתי לבלות יותר זמן בגינה שלי, בלי מטרות ספציפיות. פשוט ישבתי ליד הצמחים, נשמתי עמוק, וניסיתי להרגיש את האנרגיה שלהם. זה נשמע אולי מוזר, אבל התחלתי להבחין בדברים שלא שמתי לב אליהם קודם – איך הצמחים גדלים, איך הם מגיבים לאור השמש, איך הם משתנים עם העונות.
ופתאום, זה קרה.
ישבתי ליד שיח הרוזמרין שלי, והרגשתי דחף חזק לקטוף ענף. לא ידעתי למה. פשוט עשיתי את זה. ואז הבנתי – הייתי צריכה לעבוד על פרויקט חשוב, והייתי תקועה. רוזמרין ידוע ביכולתו לשפר את הזיכרון והריכוז. זה היה כאילו הצמח ידע מה אני צריכה.
אוקיי, אולי זה רק צירוף מקרים, חשבתי לעצמי. אבל זה קרה שוב ושוב. התחלתי לסמוך על התחושות האלה.
מה עובד, מה לא, ומתי לוותר
אני לא אומרת שצריך לזרוק את כל הספרים ולדבר רק עם הצמחים. ממש לא. ידע הוא כוח. אבל הוא לא מספיק.
למדתי שהשילוב בין ידע, אינטואיציה והקשבה לגוף הוא המפתח.
מה שעובד בשבילי:
- התחלה קטנה: אני תמיד מתחילה עם מינונים קטנים של צמח חדש, ומשגיחה מקרוב על התגובה של הגוף שלי.
- יומן צמחים: אני כותבת יומן שבו אני מתעדת את הצמחים שאני משתמשת בהם, את המינונים, ואת ההשפעות שלהם עלי.
- הקשבה לגוף: אני מקשיבה לכל סימן שהגוף שלי נותן לי – טוב או רע.
- ייעוץ מקצועי: אם אני לא בטוחה במשהו, אני תמיד מתייעצת עם הרבליסט מוסמך.
מה שלא עובד:
- התעלמות מהגוף: אני לעולם לא מתעלמת מסימנים שליליים.
- שימוש מופרז: אני לא משתמשת בצמחים בצורה מוגזמת.
- הסתמכות רק על ידע: אני לא מסתמכת רק על ספרים או על מידע באינטרנט.
ומתי לוותר? כשמשהו לא מרגיש נכון. אם אני לא בטוחה בצמח מסוים, או אם אני מרגישה שהוא לא מתאים לי, אני פשוט מפסיקה להשתמש בו.
לא סיכום, אלא הזמנה לשיחה
אני לא יכולה לסכם את כל מה שלמדתי בפוסט אחד. המסע שלי עם צמחי מרפא הוא עדיין בעיצומו. ואני חושבת שזה היופי – זה מסע אינסופי של למידה, גילוי והקשבה.
אני לא יודעת מה צופן העתיד. אני לא יודעת אם אדבר עם עוד צמחים, או אם אגלה עוד תובנות מפתיעות. אבל אני יודעת דבר אחד – אני אמשיך להקשיב לגוף שלי, ולכבד את הכוח של הטבע.
ועכשיו, אני רוצה לשמוע מכם. מה הטעות הכי גדולה שלכם עם צמחי מרפא? ומה למדתם ממנה? שתפו אותי בתגובות! ואולי יחד, נגלה עוד קצת מהקסם של העולם הטבעי.
