אני זוכרת את היום בו החלטתי להכין שמן ארניקה ביתי. קראתי כל כך הרבה על הסגולות שלו – הקלה על כאבי שרירים, חבורות, דלקות – וחשבתי לעצמי, "למה לא?" הרי אני אוהבת אתגרים, במיוחד כאלה שמחברים אותי לטבע. מה כבר יכול להיות מסובך?
ובכן, מסתבר שהרבה.
מצאתי מתכון שנראה פשוט: פרחי ארניקה מיובשים, שמן בסיס איכותי (בחרתי בשמן שקדים), וקצת סבלנות. הנחתי את הפרחים בצנצנת, כיסיתי בשמן, והנחתי בשמש למשך כמה שבועות, תוך כדי ניעור יומי. הכל נראה מושלם.
ואז טעיתי.
במקום לסנן את השמן דרך בד חיתול דק כמו שהיה כתוב במתכון, החלטתי לקצר תהליכים ולהשתמש במסננת רגילה. חשבתי לעצמי, "נו, מה כבר יכול לקרות? זה יחסוך לי זמן".
טעות!
המסננת הרגילה לא סיננה את כל חלקיקי הפרחים הקטנים, והשמן שלי יצא עכור, מלא במשקעים. התבאסתי. הרגשתי שכל העבודה שלי ירדה לטמיון. השמן נראה לא טוב, הרגיש לא טוב, והייתי בטוחה שגם לא יעבוד.
זרקתי אותו למגירה. פשוטו כמשמעו. שכחתי ממנו.
חודש אחר כך, במהלך ניקיון אביב מאולתר, מצאתי את הצנצנת האומללה. החלטתי לתת לו עוד הזדמנות, אבל הפעם, לפני שאני זורקת אותו, אני אנסה אותו. כאב לי הגב באותו יום. הרמתי משהו כבד מדי. אמרתי לעצמי: "מה כבר יכול להיות? גג לא יעזור". מרחתי קצת מהשמן ה"פגום" על הגב.
להפתעתי הרבה, הכאב התחיל להרגע.
הייתי המומה. איך זה יכול להיות? השמן הזה, שלפי כל הסימנים היה אמור להיות כישלון מוחלט, דווקא עבד?
התחלתי לחקור. קראתי מאמרים, התייעצתי עם נטורופתית (מקור 1: ד"ר חנה שטיין, מומחית לרפואה טבעית, הסבירה לי על החשיבות של חלקיקי הצמח בשחרור החומרים הפעילים), והבנתי משהו חשוב: ייתכן שהחלקים הקטנים של הפרחים שנשארו בשמן תרמו ליעילות שלו. ייתכן שהם הכילו ריכוז גבוה יותר של החומרים הפעילים בארניקה.
מסתבר שלא תמיד מה שנראה מושלם הוא באמת הכי טוב. לפעמים, דווקא ה"טעויות" שלנו יכולות להוביל לתגליות מפתיעות.
וזה העלה בי שאלה: האם אנחנו מקדישים יותר מדי זמן לשלמות ופחות מדי זמן לניסוי וטעייה? האם אנחנו פוחדים כל כך מכישלון, שאנחנו מוותרים על הזדמנויות ללמוד ולצמוח?
הבנתי גם שאני חייבת לבדוק את זה יותר לעומק. התחלתי להכין שמן ארניקה בשתי דרכים: אחת לפי המתכון המקורי, עם סינון קפדני, ואחת עם סינון חלקי, שמשאיר מעט משקעים. (מקור 2: מחקר שפורסם בכתב העת Journal of Ethnopharmacology מצא שמיצוי אתנולי של ארניקה, הכולל חלקי צמח, הראה פעילות אנטי-דלקתית משמעותית יותר ממיצוי נקי). ניסיתי את שני השמנים על כאבי שרירים קלים, חבורות קטנות, וגירויים בעור.
והתוצאות?
ובכן, הן היו מעניינות. השמן עם המשקעים נראה שעבד קצת יותר מהר, אבל ההבדל לא היה דרמטי. מה שכן היה דרמטי זה הפער במראה השמן, בשמן עם המשקעים השמן נראה מעט מלוכלך דבר שהפריע לי אסטתית, לכן בסבב השני הכנתי שמן מרוכז יותר של ארניקה.
אבל כאן מגיע האבל הגדול, למדתי שאני ממש לא אלופה בשימוש בשמן ארניקה מרוכז מידי והוא גרם לי לכוויות קלות על העור. מסתבר שיש חסרונות למיצוי חזק מידי.
הלקח שלמדתי הוא לא רק על הכנת שמן ארניקה, אלא על החיים בכלל:
אל תפחדו לנסות דברים חדשים, גם אם הם נראים "לא נכונים".
לפעמים, הטעויות שלנו יכולות להוביל לתגליות מפתיעות.
הכי חשוב – הקשיבו לגוף שלכם. הוא יודע הכי טוב מה עובד ומה לא.
אני עדיין מכינה שמן ארניקה ביתי, אבל עכשיו, אני עושה את זה עם הרבה יותר סקרנות ופחות שיפוטיות. אני מנסה דברים חדשים, אני לא מפחדת לטעות, ואני תמיד מקשיבה לגוף שלי.
ואולי זה כל הסיפור: לא משנה כמה מתכונים נקרא, כמה מומחים נתייעץ, בסופו של דבר, מה שחשוב זה למצוא את הדרך שעובדת הכי טוב עבורנו.
אז מה אתכם? אילו "טעויות" מפתיעות הובילו אתכם לתגליות חשובות בחיים? אשמח לשמוע!
