אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, אחרי עוד דיאטה כושלת, והדבר היחיד שהרגשתי היה תסכול עצום. הרגשתי שבמקום לשלוט באוכל, האוכל שולט בי. ואז, בשיחה אקראית עם חברה, שמעתי לראשונה על "דיאטה אינטואיטיבית". דיאטה? שוב? הספקנות שלי הייתה בשיאה. חשבתי לעצמי: "בטח עוד שיטה טרנדית שתגרום לי להרגיש גרוע יותר בסוף."
אבל משהו בניצוץ של החברה שלי גרם לי לחשוב אחרת. היא לא דיברה על קלוריות או איסורים, אלא על הקשבה לגוף, על כבוד עצמי, ועל אכילה מתוך שמחה. זה נשמע כל כך רחוק מהחוויה שלי עם דיאטות עד אז, שהחלטתי לנסות.
והנה האמת: זה לא היה קל. ממש לא.
התחלתי בלסלוח לעצמי על שנים של דיאטות קיצוניות. סליחה היא צעד הכרחי. מחקתי את האפליקציות למעקב קלוריות, זרקתי את המשקל, והתחלתי להקשיב. הקשבה אמיתית.
אחת הבעיות הגדולות ביותר הייתה להבחין בין רעב אמיתי לרעב רגשי. שנים של דיכוי רגשות עם אוכל גרמו לי לבלבול נוראי. כשמשעמם לי? אני רעבה? עצובה? אני אוכלת? לא הצלחתי להבין את עצמי. מצאתי שמדיטציה ומיינדפולנס עוזרים לי לזהות את הטריגרים שלי. משהו שלמדתי מספרו של Evelyn Tribole ו-Elyse Resch, "Intuitive Eating" (המלצה חמה, אגב!). הן מדגישות שהקשבה לגוף היא מיומנות נרכשת, לא אינטואיציה מיידית.
מה שהכי הפתיע אותי היה לגלות שאני אוהבת ירקות. כן, אני יודעת, נשמע קלישאתי. אבל שנים של איסורים גרמו לי לחשוב ש"מותר" לי רק ג'אנק פוד. כשנתתי לעצמי חופש בחירה אמיתי, פתאום סלט גדול עם רוטב טחינה איכותי נשמע כמו הדבר הכי טעים בעולם.
אבל היו גם כישלונות. היו ימים שלמים של אכילת יתר, רגשות אשמה, ותחושה שאני חוזרת אחורה. האמונה בעצמי התערערה. אבל אז נזכרתי במה שלמדתי: דיאטה אינטואיטיבית היא לא קו ישר. זה מסע של גילוי עצמי, עם עליות ומורדות.
ומה לגבי משקל? אני מודה, זה היה אחד החששות הכי גדולים שלי. חששתי שאם אתחיל לאכול מה שאני רוצה, אני פשוט אעלה במשקל לנצח. אבל להפתעתי, המשקל שלי התייצב. לא הגעתי למידת מכנסיים 36 (וגם לא ציפיתי), אבל הגעתי למשקל שהגוף שלי מרגיש בו בנוח ובריא.
עכשיו, אחרי כמה שנים של תרגול, אני יכולה להגיד בביטחון שהדיאטה האינטואיטיבית שינתה את חיי. אני לא מפחדת מאוכל. אני נהנית מאוכל. אני אוכלת מה שגורם לי טוב.
אבל רגע לפני שאת חושבת שזה סיפור הצלחה מושלם, אני חייבת להודות: זה עדיין אתגר. יש ימים שאני מרגישה שוב מאבדת שליטה, שרגשות משתלטים לי על האכילה. המסע הזה הוא תהליך מתמשך.
אחד הדברים שמצאתי כיעילים הוא ללמוד על הקשר בין המוח למעיים. כן, שמעת נכון. המעיים שלנו משפיעים על מצב הרוח שלנו, וההפך. ספרים כמו "The Gut-Brain Connection" של Dr. Emeran Mayer פתחו לי עולם חדש של הבנה. הבנתי שאכילה מאוזנת ותזונה מגוונת לא רק תורמות לגוף שלי, אלא גם לנפש שלי.
אז מה למדתי?
- דיאטה אינטואיטיבית היא לא "דיאטה" בכלל. היא מערכת יחסים בריאה עם אוכל.
- הקשבה לגוף היא מיומנות נרכשת. זה דורש סבלנות ותרגול.
- סליחה עצמית היא הכרחית. כולנו טועים, וזה בסדר.
- אוכל הוא לא אויב. הוא מקור הנאה ודלק לגוף שלנו.
- המסע הזה הוא אישי. אין פתרון אחד שמתאים לכולם.
לפני כמה חודשים, התחלתי לצלם סרטוני טיקטוק קצרים על המסע שלי עם דיאטה אינטואיטיבית. הופתעתי מכמות התגובות שקיבלתי. נשים רבות כתבו לי שהן מרגישות בדיוק אותו הדבר - תקועות במעגל אינסופי של דיאטות, שונאות את הגוף שלהן, ומרגישות אבודות. זה גרם לי להבין כמה חשוב לדבר על הנושא הזה בפתיחות.
אבל הנה התובנה המפתיעה ביותר: דיאטה אינטואיטיבית לא רק שיפרה את מערכת היחסים שלי עם אוכל, היא שיפרה את מערכת היחסים שלי עם עצמי. למדתי להעריך את הגוף שלי, להקשיב לצרכים שלי, ולכבד את עצמי. וזה, בעיניי, הדבר הכי חשוב.
אני יודעת שזה נשמע מופרך, במיוחד אם את שנים בדיאטות. אבל אני מבטיחה לך: יש דרך אחרת. דרך שבה את יכולה לאהוב את עצמך, להנות מאוכל, ולהיות בריאה - בו זמנית.
אז מה דעתך, מוכנה לצאת למסע הזה? אילו אמונות מגבילות בנוגע לאוכל את מרגישה שאת צריכה לשחרר?
