אוקיי, בואו נדבר על ספירולינה. אני יודעת, זה נשמע כמו עוד טרנד בריאות חולף, כמו מיץ ירוק או דיאטת כאסח. אבל הייתי סקפטית, באמת. תמיד חשבתי שכל ה"סופר-פוד" האלה זה קצת מוגזם. עד שניסיתי בעצמי.
האמת? הסיפור מתחיל בכישלון. ניסיתי להיות "בריאה". נו, אתן מכירות את זה – אימוני בוקר, סלט חסה אנמי לארוחת צהריים, וערב שלם מול נטפליקס מתוך תסכול וחוסר אנרגיה. הרגשתי איומה. השיער שלי נראה עייף, העור שלי היה חיוור, והזיכרון שלי... כאילו מישהו מחק לי חצי מהקבצים.
ואז חברה סיפרה לי על ספירולינה. "זה יתן לך אנרגיה!" היא הבטיחה. "זה מלא נוגדי חמצון!" היא התלהבה. אני? גלגלתי עיניים. אבל הייתי מיואשת, אז החלטתי לתת לזה צ'אנס. מה כבר יכול להיות?
התחלתי בכפית קטנה בתוך השייק בבוקר. טעם? תזכורת עדינה לבריכה ציבורית ישנה. לא משהו. אבל אחרי כמה ימים, משהו קרה.
הפסקתי להרגיש כמו זומבי אחרי הצהריים.
האנרגיה שלי הייתה יציבה יותר, לא קופצת ואז צונחת. השיער שלי התחיל לקבל ברק. וזה הכי מדהים – פתאום הצלחתי לזכור איפה הנחתי את המפתחות!
עכשיו, אני לא הולכת להגיד שספירולינה ריפאה אותי מכל המחלות. זה לא עובד ככה. אבל היא כן שינתה משהו מהותי בחיים שלי. היא גרמה לי להרגיש טוב יותר בגוף שלי. וזה, חברות, שווה הרבה.
אז מה זה בכלל ספירולינה?
אני לא מדענית, אבל אני כן יודעת לקרוא. ספירולינה היא סוג של אצה כחולה-ירוקה, והיא נחשבת לאחד המזונות העתיקים בעולם. לפי מחקרים (לדוגמה, זה של ד"ר מרקו טורטי מהאוניברסיטה של פירנצה, שחקר את ההשפעות האנטי-דלקתיות שלה), היא עשירה בחלבון, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון. אבל לפני שאתן רצות לקנות קילו, יש כמה דברים שחשוב לדעת.
האמת המרה על ספירולינה (ואף אחד לא מספר לכם)
קודם כל, הטעם. כן, כבר הזכרתי את זה, אבל זה חשוב. אם אתן רגישות לטעמים של אצות, אולי ספירולינה לא בשבילכן. אני למדתי להסוות את הטעם בשייקים עם פירות חזקים כמו בננה ואוכמניות. אבל זה לא פתרון קסם.
ספירולינה לא הופכת את הכל למושלם. היא כלי, לא קסם.
דבר שני, המקור. חשוב לקנות ספירולינה ממקור אמין. יש הרבה מוצרים זולים באינטרנט, אבל הם עלולים להיות מזוהמים במתכות כבדות. אני קונה מחברה ישראלית קטנה שמגדלת את הספירולינה שלה בתנאים מבוקרים. (הייתי רוצה להמליץ עליה, אבל אני לא בטוחה אם זה מותר מבחינת כללי הקהילה).
דבר שלישי, המינון. אל תגזימו. התחילו בכמות קטנה ותראו איך הגוף שלכן מגיב. יותר מדי ספירולינה יכולה לגרום לכאבי בטן או תופעות לוואי אחרות. אני למדתי את זה בדרך הקשה, כשניסיתי להוסיף כף גדושה לשייק שלי וסיימתי עם בחילה נוראית.
רגע, אז למה בעצם להתאמץ?
זאת שאלה טובה. אני חושבת שהתשובה טמונה בתחושה הכללית שלי. אני מרגישה יותר חיונית, יותר מרוכזת, פחות עייפה. ואולי זה פלצבו, אבל אני לא חושבת. אני חושבת שספירולינה עוזרת לי לתת לגוף שלי את מה שהוא צריך כדי לתפקד בצורה הטובה ביותר.
אבל זה לא רק הספירולינה. זה גם האופן שבו היא גרמה לי לחשוב על הבריאות שלי. זה גרם לי להתחיל לאכול יותר ירקות, לשתות יותר מים, לישון יותר טוב. זה גרם לי להבין שאני צריכה לדאוג לעצמי, לא רק לרצות אחרים.
המקור המפתיע שלי לידע על ספירולינה
מעבר למחקרים מדעיים, מצאתי מקור השראה די מוזר – קבוצת פייסבוק של חקלאי ספירולינה ביתיים. כן, מסתבר שיש דבר כזה. הם חולקים טיפים, מתכונים וחוויות, וזה מדהים לראות כמה אכפת להם מהמוצר שהם מגדלים. למדתי מהם הרבה על איך לגדל ספירולינה בעצמי (אולי זה יהיה הניסוי הבא שלי!).
אז מה הלאה?
אני לא יודעת. אני אמשיך לקחת ספירולינה, כי זה עושה לי טוב. אבל אני גם אמשיך לחקור, ללמוד ולנסות דברים חדשים. אני חושבת שזה כל העניין – לא למצוא פתרון קסם, אלא להמשיך לחפש את מה שעובד הכי טוב עבורנו, עבור הגוף שלנו, עבור הנפש שלנו.
ואתן? מה דעתכן על ספירולינה? ניסיתן אותה פעם? אשמח לשמוע את החוויות שלכן! ואולי, רק אולי, יחד נוכל לגלות את הסודות האמיתיים של האצה הכחולה-ירוקה הזאת.
אני לא יודעת את כל התשובות, אבל אני מוכנה לחפש אותן יחד אתכן.
