היי, נעמה כאן. בואו נדבר על משהו שהעסיק אותי לאחרונה – אבץ. או יותר נכון, למה הפסקתי לקחת אותו. כן, כן, אני יודעת מה אתן חושבות – אבץ זה תוסף פלא, מחזק חיסון, טוב לעור… האמת? גם אני חשבתי ככה.
אבל אז התחלתי לשים לב שמשהו לא מסתדר.
ההתחלה האופטימית שלי עם אבץ (והנפילה הצורבת)
לפני כמה שנים, בתקופה לחוצה במיוחד בלימודים, התחלתי לקחת אבץ. קראתי שהוא עוזר עם החיסון (בטח, תמיד חולה בתקופות מבחנים!) וגם הבנתי שהוא יכול לעזור עם האקנה שהשתולל לי בפנים. התחלתי בהתלהבות. הרי מה כבר יכול להיות רע?
אחרי כמה שבועות שמתי לב למשהו מוזר – התחלתי להרגיש יותר עייפה, והשיער שלי התחיל לנשור יותר מהרגיל. בהתחלה לא קישרתי את זה לאבץ. חשבתי שאני פשוט עובדת קשה מדי. טיפשה שכמותי.
הלכתי לרופאה, והיא עשתה לי ספירת דם. ניחשתן נכון – רמות הנחושת שלי היו נמוכות באופן מדאיג. מסתבר שאבץ, במיוחד במינונים גבוהים, יכול להפריע לספיגה של נחושת, מינרל חיוני לא פחות. מי היה מאמין?
זה היה רגע של "אוי ואבוי". הבנתי שהפתרון הפשוט שחיפשתי בעצם עשה לי יותר נזק מתועלת. זה לימד אותי לקח חשוב – תוספים הם לא תרופת קסם, והם בהחלט יכולים לבוא עם תופעות לוואי לא רצויות.
אז מה עובד לי יותר טוב? התשובה המפתיעה (בשבילי לפחות): תזונה מותאמת אישית
אחרי שהבנתי שהפיתרון הקל לא עבד, החלטתי לחקור לעומק. קראתי מחקרים (אחד מהם ממש הדליק אותי, והוא פורסם ב-"The American Journal of Clinical Nutrition" ומדבר על האינטראקציה בין אבץ לנחושת), התייעצתי עם תזונאית קלינית מדהימה (היי, אפרת!), ובסופו של דבר בניתי לעצמי תפריט מותאם אישית.
פה מתחיל החלק המפתיע. גיליתי שהגוף שלי מגיב הכי טוב לתזונה שמבוססת על מזונות מלאים, עשירים במינרלים וויטמינים, וספציפית, שמכילה גם אבץ וגם נחושת בצורה מאוזנת. כן, אני יודעת, זה נשמע כמו משהו שכולם אומרים, אבל ההבדל היה בפרטים הקטנים – במה ספציפית הגוף שלי צריך.
לדוגמה, התחלתי לשלב יותר דלעת (מקור מצוין לאבץ) ופטריות שיטאקי (גם הן מכילות אבץ, אבל בצורה יותר זמינה לגוף) בתפריט שלי. מצד שני, הוספתי יותר שקדים ואגוזי קשיו כדי לאזן את צריכת הנחושת. והכי חשוב – התחלתי להקשיב לגוף שלי.
אוקיי, אני מודה – זה לקח זמן. בהתחלה הייתי סקפטית. קשה לי להאמין שמזון יכול להשפיע בצורה כל כך משמעותית. אבל ככל שהתמדתי, שמתי לב לשינוי מדהים. האנרגיה שלי חזרה, השיער שלי הפסיק לנשור, והאקנה התחיל להירגע. וואו. פשוט וואו.
התובנה המפתיעה: לא מדובר רק במה שאנחנו אוכלים, אלא איך אנחנו אוכלים
פה מגיעה עוד תובנה ששינתה לי את כל הגישה. גיליתי שלא רק מה אנחנו אוכלים חשוב, אלא גם איך אנחנו אוכלים.
כן, אני יודעת, זה נשמע קצת ניו-אייג'י, אבל תחשבו על זה – כשאנחנו אוכלים בלחץ, מול הטלוויזיה, או תוך כדי גלילה באינסטגרם, הגוף שלנו לא נמצא במצב אופטימלי לעיכול וספיגה של חומרים מזינים.
התחלתי לאכול לאט יותר, להתמקד בטעמים, ולהיות נוכחת ברגע. אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל זה עשה הבדל עצום. פתאום הגוף שלי ספג את האבץ והנחושת בצורה יעילה יותר, בלי צורך בתוספים מיותרים.
הלקח שלי – ומה אתן יכולות לקחת מזה
המסע שלי עם האבץ לימד אותי כמה דברים חשובים:
- תוספים הם לא פתרון קסם. הם יכולים לעזור, אבל הם גם יכולים להזיק אם לא משתמשים בהם נכון.
- תזונה מותאמת אישית היא המפתח. מה שעובד בשביל חברה שלך, לא בהכרח יעבוד בשבילך.
- הקשבה לגוף היא הכי חשובה. הוא תמיד יסמן לכם מה טוב ומה לא.
עכשיו, אני לא אומרת שאף פעם לא צריך לקחת אבץ. יש מקרים שבהם הוא יכול להיות ממש מועיל, כמו במצבים של חסר אמיתי או בתקופות של מחלה. אבל אני חושבת שחשוב להיות מודעים לפוטנציאל הנזק שלו, ולנסות קודם כל לטפל בבעיה דרך תזונה נכונה ואורח חיים בריא.
אז מה עובד בשבילי הרבה יותר טוב מאבץ? תזונה מותאמת אישית, הקשבה לגוף, ואכילה מודעת. זה המסע שלי, ואני מזמינה אתכן להצטרף אליו.
ומה איתכן? ניסיתן פעם לקחת אבץ? מה היו התוצאות? אשמח לשמוע בתגובות! אולי דווקא אתן תאירו לי צדדים נוספים שלא חשבתי עליהם?
