אוקיי, תקשיבו טוב כי זה הולך להיות מעניין. תמיד הייתי מהאנשים האלה שמתגאים בזה שהם ישנים "כמו תינוק". כאילו, שמונה שעות בלי למצמץ, קמה רעננה כמו מלפפון. ואז…הגיע מניטור הדופק הלילי.
התחלתי להרגיש קצת עייפה לאחרונה, יותר מהרגיל. חשבתי שזה הלחץ בעבודה, הקפה המאוחר או אולי סתם תקופה כזאת. אבל משהו לא הסתדר לי. ניסיתי כל מיני דברים – מדיטציה, תה קמומיל, חדר חשוך לחלוטין – כלום לא באמת עזר. אז נזכרתי שקראתי איפשהו על מניטור דופק לילי שיכול לתת תמונה אמיתית על איכות השינה. קצת סקפטית, אבל נואשת, הזמנתי אחד.
ההתחלה המבטיחה (והשקרים הקטנים שאנחנו מספרים לעצמנו)
הייתי בטוחה שהמכשיר יראה שיש לי שינה מושלמת, ושסתם אני מפונקת. איזה נאיבית הייתי! התוצאות היו…מטרידות. גיליתי שאני מבלה הרבה פחות זמן בשינה עמוקה ממה שחשבתי, שהדופק שלי קופץ בצורה מוזרה באמצע הלילה, ושאני מתעוררת הרבה פעמים בלי לזכור את זה בבוקר. וואו. רגע, אני לא אמורה לישון כמו תינוק?!
אז נפל לי האסימון: אנחנו כל כך רגילים "לספר" לעצמנו סיפורים על השינה שלנו, על כמה שאנחנו ישנים טוב, שאנחנו בכלל לא מודעים למציאות.
כמה אנחנו באמת יודעים על השינה שלנו?
זה גרם לי לחשוב – איך יכול להיות שאני חושבת שאני ישנה טוב, כשהגוף שלי מספר סיפור אחר לגמרי? ומה זה אומר על הבריאות שלי?
המסע המרתק לגילוי עצמי (בעזרת מדע ומחקר אישי)
התחלתי לחקור. קראתי מאמרים מדעיים על שינה (כמו זה מכתב העת של איגוד הלב האמריקאי שמדגיש את הקשר בין שינה לבריאות לב וכלי דם), האזנתי לפודקאסטים עם מומחי שינה, ואפילו דיברתי עם רופא המשפחה שלי. גיליתי עולם שלם של מידע על שינה, מחזורי שינה, גורמים שמפריעים לשינה, ודרכים לשפר אותה.
אבל מה שהיה הכי חשוב, זה שהתחלתי להקשיב לגוף שלי. התחלתי לשים לב לדברים קטנים – מה אני אוכלת לפני השינה, כמה קפה אני שותה במהלך היום, איך אני מרגישה כשאני קמה בבוקר. גיליתי, למשל, שארוחת ערב גדולה מדי גורמת לי לישון פחות טוב. מי היה מאמין?
שינה היא לא רק כמות, היא איכות.
אז מה עשיתי? התחלתי לעשות ניסויים. הורדתי את הקפה אחרי הצהריים, עברתי לארוחות ערב קלות יותר, והתחלתי לעשות מדיטציה קצרה לפני השינה. בהתחלה זה לא היה קל. היו לילות שהייתי חסרת סבלנות, לילות שהייתי עייפה מדי בשביל מדיטציה, לילות שהתחשק לי להזמין פיצה ענקית באחת בלילה. אבל התמדתי.
הגילוי המפתיע (והקשר לרגשות שלנו)
אחרי כמה שבועות של ניסויים, התחלתי לראות שיפור. הנתונים של מניטור הדופק הלילי הראו שאני מבלה יותר זמן בשינה עמוקה, שהדופק שלי יותר יציב, ושאני מתעוררת פחות פעמים בלילה. אבל מה שהיה הכי מדהים, זה שהרגשתי אחרת. קמתי יותר רעננה, יותר אנרגטית, ויותר שמחה.
ואז גיליתי עוד משהו – השינה שלי קשורה לרגשות שלי. בימים שהייתי לחוצה או עצובה, השינה שלי הייתה גרועה יותר. בימים שהייתי שמחה ומאושרת, השינה שלי הייתה טובה יותר. כאילו השינה שלי היא מראה של הנפש שלי. מחקרים רבים מראים את הקשר ההדוק בין מצב נפשי ושינה (לדוגמה, מחקר זה שפורסם בכתב העת "Sleep Medicine Reviews").
השינה שלנו היא מראה של הנפש שלנו.
זה היה רגע של הארה. הבנתי שהשינה היא לא רק עניין של שעות ומחזורי שינה, אלא גם עניין של רגשות, מחשבות וחיבור לגוף.
ומה עכשיו? (המסע רק התחיל)
אז מה אני עושה עכשיו? אני ממשיכה לחקור, ללמוד ולהקשיב לגוף שלי. אני לא יודעת אם אי פעם אגיע לשינה "מושלמת", אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה. ואני יודעת שאם אני יכולה לשפר את השינה שלי, כל אחד יכול.
ואם יש משהו אחד שאני רוצה שתקחו מהסיפור הזה, זה זה: אל תאמינו לסיפורים שאתם מספרים לעצמכם על השינה שלכם. תבדקו, תחקרו, תקשיבו לגוף שלכם, ותגלו את האמת.
אני באמת סקרנית – מה אתם חושבים? האם גם אתם הופתעתם מאיכות השינה שלכם כשבדקתם? שתפו אותי בתגובות!
