האמת? נכנסתי לעניין הקורקומין קצת בסקפטיות. שמעתי עליו דברים מדהימים, ריפוי דלקות, שיפור מצב רוח, אפילו אנטי-אייג'ינג. אבל אתם יודעים איך זה, כשיותר מדי דברים נשמעים טובים מדי, אני מתחילה לחשוד.
אז החלטתי לנסות בעצמי. חודש, קורקומין כל יום, בדקתי הכל, תיעדתי הכל. לא ציפיתי לנס, אבל קיוויתי להקלה קטנה בכאבי הגב שהתחילו להציק לי.
הופתעתי. מאוד הופתעתי.
לא כאן מתחילה התובנה המפתיעה. התובנה המפתיעה מגיעה דווקא מאיפה לא ראיתי שינוי.
אז מה קרה לי באמת? ומה הקשר לחיבור המדהים בין גוף לנפש?
ההתחלה: ספקנות זהירה ומחקר מעמיק
קודם כל, בדקתי טוב טוב מה אני מכניסה לגוף. לא סתם קניתי את הכמוסה הראשונה שראיתי. קראתי מחקרים (כן, אני קצת גיקית), השוואתי מותגים, ווידאתי שהקורקומין מגיע עם פיפרין (מרכיב שמגביר את הספיגה שלו).
אחד המקורות שעזרו לי היה מאמר מפורט של ד"ר אנדרו וייל על היתרונות של כורכום וקורקומין, תוך הדגשה על החשיבות של איכות המוצר. (Weil, A. (n.d.). Curcumin Benefits. DrWeil.com).
ההתחלה הייתה קצת מאכזבת. שבוע ראשון, שום דבר. שבוע שני, עדיין כלום. התחלתי לחשוב שזה עוד טרנד חולף, כמו כל ה"סופר-פוד" שהבטיחו לי חיי נצח ולא קיימו.
אבל אז, בשבוע השלישי, התחלתי להרגיש שינוי קטן.
שיפור קל בכאבי הגב - לא הנס שציפיתי לו
הכאב בגב התחיל להרגיש קצת פחות חד, קצת יותר נסבל. לא נעלם לגמרי, אבל היה שיפור. זה היה מספיק כדי לתת לי מוטיבציה להמשיך.
אבל זה לא היה ה"בום" שקיוויתי לו. קיוויתי שיום אחד אני אתעורר בלי כאב בכלל, אבל זה לא קרה.
התחלתי לתהות, אולי אני עושה משהו לא נכון? אולי אני צריכה מינון גבוה יותר? אולי הקורקומין הזה פשוט לא בשבילי?
ואז קראתי מחקר מעניין שפורסם ב-Journal of Alternative and Complementary Medicine, שדיבר על כך שההשפעה של קורקומין משתנה מאדם לאדם, ומושפעת מגורמים כמו גנטיקה, תזונה ואורח חיים. (Journal of Alternative and Complementary Medicine. (Various Issues)). זה גרם לי לחשוב.
התגלית המפתיעה - לא פיזית, אלא מנטלית
השינוי האמיתי לא היה בגוף שלי, אלא בראש שלי.
במהלך החודש הזה, תוך כדי שאני לוקחת את הקורקומין, התחלתי להקדיש יותר זמן לעצמי. התחלתי לעשות יוגה, מדיטציה, לקרוא ספרים. דברים שתמיד רציתי לעשות, אבל תמיד מצאתי תירוצים למה לא.
ופתאום הבנתי משהו חשוב. הכאב בגב שלי לא היה רק פיזי. הוא היה גם מנטלי, רגשי. הוא היה תוצאה של מתח, חרדה, חוסר איזון בחיים שלי.
הקורקומין עזר לי להקל על הכאב הפיזי, אבל היוגה, המדיטציה, הספרים - הם עזרו לי לרפא את הכאב הרגשי.
ההבנה הזו שינתה הכל.
פתאום הבנתי שאין פתרונות קסם. אין כדור אחד שיכול לרפא את כל הבעיות שלי. צריך שילוב של טיפול פיזי ומנטלי, צריך להקשיב לגוף ולנפש שלי, צריך להיות קשובה לצרכים האמיתיים שלי.
הלקח שלי - והמסר החשוב בשבילך
הניסוי שלי עם הקורקומין לימד אותי משהו חשוב מאוד: הגוף והנפש שלנו מחוברים זה לזה. אי אפשר לטפל באחד בלי לטפל בשני.
אז אם אתם שוקלים לנסות קורקומין, תעשו את זה, אבל אל תצפו לנס. תראו בזה חלק ממסע הריפוי שלכם, מסע שכולל גם תזונה נכונה, פעילות גופנית, שינה טובה, וטיפול בנפש שלכם.
ואל תתביישו לבקש עזרה. לדבר עם חברים, עם משפחה, עם מטפל. לפעמים, רק לדבר על הבעיות שלנו יכול לעשות פלאים.
ומה לגבי הקורקומין? אני ממשיכה לקחת אותו. לא בגלל שהוא "תרופת פלא", אלא בגלל שהוא מזכיר לי כל יום להקדיש זמן לעצמי, להקשיב לגוף שלי, ולטפל גם בנפש שלי.
איזה שינוי קטן עשיתם לאחרונה, שהשפיע על התמונה הגדולה? אשמח לשמוע בתגובות!
