אני זוכרת את הפעם הראשונה שבאמת הבנתי את הפחד הזה. ישבתי מול קרדיולוג בכיר, אחרי שנים של לימוד מעמיק של צמחי מרפא, והוא פשוט הסתכל עליי בחשדנות. לא זלזול, חלילה, אבל חשדנות אמיתית. כאילו אמרתי לו שאני מאמינה בפיות.
האמת? גם אני פעם חשבתי שצמחי מרפא זה נחמד, אבל לא רציני. סוג של תה ירוק משודרג. טעיתי. בגדול.
הפחד של רופאים מצמחי מרפא הוא לא סתם עניין של אגו או קיבעון. זה פחד מוצדק, שמגיע מחוסר ידע, חוסר רגולציה, ולפעמים, בואו נודה בזה, גם קצת מיוהרה. אבל בעיקר, זה פחד מחוסר שליטה.
"אנחנו יודעים מה עושה אספירין, אנחנו לא יודעים מה עושה תערובת צמחים סודית." זה מה שהוא אמר לי, הקרדיולוג ההוא, וזה תקע אותי. הוא צודק.
רגע של תובנה: ידע הוא כוח, אבל חוסר ידע הוא פחד.
הוא הסביר לי שברפואה הקונבנציונלית, כל תרופה עוברת מחקרים קליניים מקיפים, עם פרוטוקולים ברורים, מינונים מדויקים ותופעות לוואי ידועות. לעומת זאת, בעולם צמחי המרפא, לעיתים קרובות אנחנו מדברים על מידע מסורתי, מחקרים קטנים או לא מספיק מבוקרים, ומינונים משתנים בהתאם לאיכות הצמח, תנאי הגידול ועוד.
וזה לא רק העניין של "יודעים מה עושה". זה גם העניין של האינטראקציות. תרופות קונבנציונליות עובדות עם מנגנונים ידועים, שאפשר לחזות איך הם יגיבו עם תרופות אחרות. עם צמחי מרפא, לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים. מה קורה אם מישהו לוקח תרופה לדילול דם וגם ג'ינקו בילובה? אף אחד לא רוצה להיות זה שמגלה את התשובה בדרך הקשה.
נקודת עצירה למחשבה: כמה פעמים אנחנו לוקחים תרופה "טבעית" בלי לחשוב על ההשלכות?
אבל אז התחלתי לחקור. התחלתי לקרוא מחקרים, לא רק את אלה שמאשרים את מה שאני רוצה לשמוע, אלא גם את אלה שמטילים ספק. גיליתי שיש לא מעט מחקרים רציניים על צמחי מרפא, שמוכיחים את יעילותם בתחומים מסוימים. למשל, מחקרים על כורכום כתרופה אנטי-דלקתית, או על קמומיל להרגעה.
מצאתי מקורות מידע מפתיעים - לא רק מאמרים מדעיים, אלא גם מחקרים אתנובוטניים על שימושים מסורתיים בצמחים בתרבויות שונות. למדתי איך שבטים באמזונס משתמשים בצמחים מסוימים לטיפול בפצעים, או איך נזירים טיבטים משלבים צמחי מרפא בטקסים רוחניים. זה פתח לי עולם שלם.
טעימה ממקורות מפתיעים: הספר " Entangled Life" של מרלין שֶלדרייק על הפטריות כאמצעי ריפוי
אבל לא הכל היה ורוד. גיליתי גם כמה טעויות נפוצות שאנשים עושים עם צמחי מרפא. למשל, אנשים חושבים שאם זה "טבעי", זה בטוח. שטות מוחלטת. יש צמחים רעילים, צמחים שיכולים לגרום לאלרגיות, וצמחים שיכולים להפריע לתרופות אחרות.
הבנתי גם שאחד האתגרים הגדולים הוא האיכות. לא כל תוסף תזונה שכתוב עליו "אכינצאה" באמת מכיל אכינצאה, ולא כל אכינצאה גדלה באותם תנאים ויש לה אותה השפעה.
לקח אישי: פעם קניתי שמן אתרי לבנדר באיכות ירודה. הבנתי את זה רק אחרי שהוא גרם לי לכאב ראש חזק.
אז מה עושים? איך מגשרים על הפער בין הרפואה הקונבנציונלית לבין עולם צמחי המרפא? איך מפיגים את הפחד של הרופאים, וגם את הציניות של הספקנים?
התשובה היא ידע, מחקר, שיתוף פעולה ורגולציה. אנחנו צריכים יותר מחקרים קליניים מבוקרים על צמחי מרפא, אנחנו צריכים יותר הכשרה לרופאים על שימוש בצמחים, ואנחנו צריכים יותר פיקוח על איכות המוצרים.
אבל מעבר לזה, אנחנו צריכים גם לשנות את הגישה שלנו. להפסיק לראות בצמחי מרפא "תרופות פלא" או "פתרונות קסם", ולהתחיל לראות בהם כלי טיפולי נוסף, שיכול להיות יעיל במקרים מסוימים, בשילוב עם טיפולים אחרים.
הקרדיולוג ההוא, בסוף השיחה, חייך אליי חיוך קטן ואמר: "אני עדיין לא משוכנע, אבל אני מוכן להקשיב". זה היה ניצחון קטן, אבל חשוב.
כי בסופו של דבר, כולנו רוצים את אותו הדבר: להיות בריאים ומאושרים. ואם צמחי מרפא יכולים לעזור לנו להגיע לשם, אנחנו צריכים להיות פתוחים לחקור את האפשרות הזאת, בצורה מושכלת ואחראית.
מחשבה לסיום: האם אנחנו באמת פתוחים להקשיב למה שהגוף שלנו אומר לנו, או שאנחנו מחפשים רק את הפתרון המהיר והקל?
איפה אתם במסע הזה? שתפו אותי במחשבות, ניסיונות ושאלות. יחד, נוכל לבנות גשר של ידע והבנה בין עולמות הריפוי השונים.
