אני חייבת לשתף אתכן במשהו. זה התחיל בסקפטיות מוחלטת, המשיך בתסכול קל, ונגמר בתובנה ששינתה לי לגמרי את הדרך שבה אני מסתכלת על שמן קנבוס. לא משהו שציפיתי, בטח לא בהתחלה.
תמיד הייתי טיפוס של "לכי על בטוח". קרמים יקרים, סרומים מפוצצים ברכיבים פעילים… הכל, רק לא להתקרב לשמן הזה שקצת הזכיר לי את הקיץ בהודו (בקטע הכי לא קשור). שמן קנבוס? זה נשמע יותר כמו משהו שמשתמשים בו לבישול, או אולי לטיפול בבעיות עור רציניות. אני? עור רגיל לחלוטין, קצת עייף, קצת מחפש את הניצוץ.
אז מה גרם לי בכל זאת לנסות? לחץ חברתי עדין, בעיקר. כל החברות שלי התחילו לדבר על זה, איך העור שלהן זוהר ואיך זה עוזר להן לישון טוב יותר. וכן, גם התסכול הקל הזה מהקרמים היקרים שלא באמת עשו את ההבדל. אז אמרתי לעצמי – למה לא?
התחלתי בקטן. כמה טיפות בלילה, אחרי הניקוי. בהתחלה? כלום. יום, יומיים, שבוע… נאדה. אפילו התחלתי לחשוב שהן צדקו – "עוד טרנד מיותר". אבל אז, משהו קרה.
וזה הרגע שבו הבנתי משהו עמוק יותר.
אחרי שבועיים, קמתי בבוקר והסתכלתי במראה. לא היה איזה שינוי דרמטי, אבל… העור שלי נראה רגוע יותר. פחות אדמומיות, פחות מתוח. כאילו סוף סוף הוא קיבל את מה שהוא באמת צריך.
אבל מה שבאמת הפתיע אותי קרה כמה ימים אחר כך. יש לי נטייה לכתפיים תפוסות, כנראה מהעבודה מול המחשב. ניסיתי הכל – עיסויים, כדורים, מתיחות… הקלה זמנית, אבל תמיד חוזר. ואז, יום אחד, פשוט מרחתי קצת שמן קנבוס על הכתפיים.
אני יודעת, זה נשמע מוזר. גם לי זה נשמע מוזר. אבל אחרי כמה דקות, השרירים התחילו להרפות. לאט לאט, אבל בצורה מורגשת.
זה לא היה רק הקלה פיזית. זה היה משהו אחר.
פשוט הרגשתי יותר רגועה, יותר מחוברת לגוף שלי. כאילו השמן הזה, מעבר לתכונות האנטי-דלקתיות שלו (שזה כבר הוכח מחקרית, כן? ראו מחקר שפורסם ב-Journal of Clinical Investigation על הפוטנציאל האנטי-דלקתי של קנבינואידים), גם עזר לי להקשיב לגוף שלי.
התחלתי לחקור יותר. גיליתי שהשמן קנבוס עשיר בחומצות שומן חיוניות, אומגה 3 ואומגה 6, שחשובות לבריאות העור והמוח (מקור: מאמר סקירה מ-Harvard T.H. Chan School of Public Health). הבנתי שהוא יכול לעזור לא רק לעור שלי, אלא גם למערכת העצבים, לשינה, ואפילו למצב הרוח.
זה לא קסם. זה פשוט הקשבה.
הבנתי שהגוף שלי צמא לאיזון. ואולי, רק אולי, הטרנד הזה של שמן קנבוס הוא לא סתם טרנד. הוא סימן לכך שאנחנו, כחברה, מתחילות להבין את הקשר העמוק בין גוף ונפש. שאנחנו צריכות להקשיב יותר, להזין את עצמנו מבפנים ומבחוץ, ולא לחפש פתרונות קסם בקרמים יקרים.
אני לא אומרת שקרמים יקרים הם רעים. ממש לא. אבל אני כן אומרת שלפעמים, הפתרון הכי טוב הוא הפשוט ביותר. הטבעי ביותר. המחובר ביותר לגוף שלנו.
אז מה המסקנה שלי? ששמן קנבוס הוא לא רק שמן. הוא תזכורת. תזכורת להקשיב לעצמנו, להזין את עצמנו, ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו. עם כל הפגמים, עם כל הכתפיים התפוסות, עם כל העור העייף.
ועכשיו, תגידי לי את – איזה ניסוי שלא תיארת לעצמך עשית לאחרונה ושינה לך את התפיסה? אני ממש רוצה לשמוע.
