אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. אחרי חודשים של טשטוש חושים, של לילות לבנים שהתערבבו בימים אפורים, החזקתי בידי את היומן הזה – אוסף מבולגן של רישומים, שרבוטים ותסכולים. יומן השינה שלי.
לא סתם יומן שינה. זה היה תיעוד של מלחמה. מלחמה מול השעון, מול המיטה, מול הגוף שלי שבגד בי. ניסיתי הכל. מדיטציות מודרכות, תה צמחים מסתוריים, אפילו ספירת כבשים (שאגב, רק גרמה לי להיות רעבה יותר).
ואז הגעתי לדוקטור כהן. רופאה מנוסה, שראתה כבר הכל. לפחות ככה חשבתי.
"אני לא מבינה," היא אמרה אחרי שסיימה לעיין ביומן. "מה עשית כאן?"
האמת? גם אני לא בדיוק הבנתי. אבל משהו ברישומים הכנים, המבולגנים, חשף משהו שהיא לא ראתה קודם. משהו שהדהים אותה.
אבל לפני שאגלה לכם מה היה שם, בואו נדבר על האמת הכואבת: כולנו רוצים לישון טוב. באמת טוב. לא רק "להעביר את הלילה". אנחנו רוצים להתעורר רעננים, מלאי אנרגיה, מוכנים ליום שמחכה לנו.
אבל כמה מאיתנו באמת מצליחים?
אני גיליתי שאנחנו מפספסים משהו ענק בדרך. משהו שנמצא מעבר לטמפרטורת החדר, למזרן האורתופדי ולרשימת המטלות שלפני השינה.
זה לא רק השינה, זו החיים.
אני יודעת, נשמע קלישאתי. אבל תנו לי להסביר.
מקורות מפתיעים – לא רק מדע
אני תמיד נמשכתי למדע, אבל אני גם מאמינה גדולה באינטואיציה ובחוכמה עתיקה. במהלך המסע שלי, קראתי מחקרים נוירולוגיים מורכבים (כמו זה של Walker, M. P. (2017). Why We Sleep: Unlocking the Power of Sleep and Dreams. Scribner.). אבל מצאתי השראה גם במקומות לא צפויים – בפילוסופיה בודהיסטית, בכתבים של יונג, אפילו בשירים של רומי.
גיליתי שכולם מדברים על אותו הדבר: חיבור לגוף, הקשבה לעצמנו, נוכחות ברגע.
נשמע מופרך? גם אני חשבתי ככה בהתחלה. אבל תחשבו על זה: אם אתם סוחבים על הגב מתח כרוני, חרדות לא פתורות, או תחושת חוסר סיפוק מתמשכת – איך אתם מצפים להירדם בשקט?
היומן שלי – יותר מאוסף נתונים
אני חושבת שמה שהדהים את דוקטור כהן היה הכנות הגולמית. לא הסתרתי כלום. תיעדתי את הכישלונות שלי, את הפעמים שניסיתי "לרמות" את הגוף, את הלילות שבהם בכיתי מתסכול.
אבל בין השורות, היא ראתה משהו נוסף: שינוי.
לא שינוי מיידי, לא "פתרון קסם". אלא תהליך הדרגתי של גילוי עצמי. הבנתי שאני לא יכולה "לתקן" את השינה שלי בלי לתקן את החיים שלי.
מה גיליתי? כמה דברים חשובים:
- הפרפקציוניזם הוא האויב. ניסיתי להיות מושלמת בכל דבר – בעבודה, בזוגיות, אפילו בשינה. אבל הלחץ הזה רק החמיר את הבעיה. למדתי לשחרר, להרפות, לקבל את זה שלא תמיד הכל בשליטתי.
הקשר בין גוף לנפש הוא אמיתי. (הידעתם? מחקרים מראים שפעילות גופנית משפרת את איכות השינה, אך רק אם היא לא נעשית סמוך לשינה. 'Physical Activity and Sleep: A Systematic Review.' Bennie, J. A., Pedisic, Z., van Uffelen, J. G., Stamatakis, E., Biddle, S. J., Bauman, A. E. Journal of Sleep Research*). אבל זה לא רק ספורט. זה גם הקשבה לגוף שלי, לתחושות שלו, לצרכים שלו. למדתי להגיד "לא" כשצריך, לנוח כשצריך, ולתת לעצמי את מה שאני באמת צריכה.
- השינה היא לא מטרה, היא תוצאה. ניסיתי להכריח את עצמי לישון. אבל זה לא עבד. הבנתי שהשינה היא תוצר לוואי של חיים מאוזנים, שלווים, שמחים.
אז מה עכשיו?
אני לא יכולה להבטיח לכם שתירדמו כמו תינוקות אחרי שתקראו את המאמר הזה. אבל אני כן יכולה להבטיח לכם שתתחילו להסתכל על השינה שלכם בצורה אחרת. בצורה יותר הוליסטית, יותר אנושית, יותר אמיתית.
אל תפחדו לחקור, לנסות, לטעות. אל תפחדו להיות כנים עם עצמכם.
ותזכרו – השינה היא לא רק עניין של גוף. היא עניין של נפש.
אגב, אחת התובנות המפתיעות ביותר שלי הגיעה דווקא מעולם האמנות. פעם קראתי על צייר מפורסם שאמר שהוא מוצא את ההשראה הכי גדולה שלו דווקא ברגעים של שיעמום. הרגעים האלה, שבהם המוח משוטט חופשי, הם אלו שמאפשרים לו לראות דברים חדשים. זה גרם לי לחשוב – אולי גם בשינה יש משהו דומה? אולי דווקא ברגעים האלה, שבהם אנחנו מרפים מהשליטה, אנחנו מאפשרים לגוף ולנפש שלנו לעבד את החוויות שלנו, ולמצוא פתרונות יצירתיים לבעיות שלנו?
אני עדיין חושבת על זה. ומה אתכם? איזה גילוי מפתיע שינה לכם את כל התמונה? אשמח לשמוע בתגובות.
