אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. שוכבת על הספה, גוללת באינסוף פוסטים על "איך להספיק יותר", "איך להיות מאושרת יותר", "איך להשיג את הכל". הרגשתי ריקה. סוג של מרדף אינסופי אחרי משהו שלא באמת ידעתי מהו. ואז הבנתי – אני תקועה בלופ.
אבל רגע, מה זה בכלל "גישה הוליסטית"? תמיד שמענו את המילה הזאת, בעיקר בהקשר של בריאות או תזונה, אבל האמת היא שהיא הרבה יותר עמוקה מזה. בשבילי, הגישה ההוליסטית האמיתית היא לא רק להסתכל על הבעיה – היא לראות את כל המערכת.
אפשר לומר שעד אותו רגע חייתי חיים "מפורקים". הפרדתי בין הגוף, הנפש, הקריירה, היחסים. כאילו כל חלק קיים בנפרד. ואז קרה משהו ששינה את הכל.
הבנתי שאני לא רוצה יותר לרדוף אחרי "עוד משהו". רציתי שלום פנימי. רציתי להרגיש שלמה.
אבל איך עושים את זה?
התובנה המפתיעה ששינתה לי את זווית הראייה
נדהמתי לגלות שהתשובה לא נמצאת באיזה ספר הדרכה או קורס ניו-אייג'. היא נמצאת במקום הכי לא צפוי – בפיזיקה קוונטית. כן, שמעתם נכון. מחקרים בתחום הזה מראים שהיקום כולו מחובר ברשת אינסופית של אנרגיה, ושכל דבר משפיע על הכל. (מקור: "The Field: The Quest for the Secret Force of the Universe" by Lynne McTaggart).
זה גרם לי לחשוב – אם זה נכון לגבי היקום, אולי זה נכון גם לגבי החיים שלי? אולי כל החלקים "המפורקים" האלה בעצם קשורים זה לזה?
אבל להבין את זה זה דבר אחד, ליישם את זה זה משהו אחר לגמרי.
הכישלון הראשון שלי (ואיך למדתי ממנו)
ניסיתי "להוליסט" את הכל בבת אחת. קניתי מזרן יוגה, התחלתי מדיטציות, ניסיתי תזונה טבעונית, רצתי למרתון… וקרסתי אחרי שבוע. כאילו שהגוף והנפש שלי אמרו לי: "עצור! זה יותר מדי!"
לפעמים, הניסיון להיות מושלם רק מרחיק אותנו מהמטרה.
שם הבנתי שהגישה ההוליסטית לא יכולה להיות עוד רשימת משימות. היא צריכה להיות דרך חיים. שינוי הדרגתי, צעד אחרי צעד.
מה למדתי על הקשר בין גוף, נפש והצלחה (וזה לא מה שחשבתם)
התחלתי להתעניין יותר בפסיכותרפיה גופנית (Somatic Experiencing). גילתי שהגוף שלנו מחזיק בתוכו זיכרונות וטראומות שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם. (מקור: "Waking the Tiger: Healing Trauma" by Peter A. Levine).
ומה הקשר להצלחה? הכל! הבנתי שאם אני רוצה להצליח בעבודה, ביחסים, או בכל תחום אחר, אני חייבת קודם כל לרפא את הפצעים הפנימיים שלי.
הגוף שלנו הוא מצפן. אם נקשיב לו, הוא יוביל אותנו למקום הנכון.
למשל, הבנתי שהחרדה שלי לפני פגישות חשובות נובעת מחוויה טראומטית מהילדות. כשהתחלתי לעבד את החוויה הזאת, החרדה פשוט נעלמה.
השילוב המפתיע בין מדע, רוחניות והחיים האמיתיים
אני מודה, בהתחלה הייתי סקפטית לגבי כל העניין הזה של "רוחניות". אבל ככל שלמדתי יותר, הבנתי שרוחניות זה לאו דווקא דת או טקסים. זה פשוט חיבור לעצמי האמיתי, למשהו גדול ממני.
התחלתי לקרוא על מדיטציה, מיינדפולנס, והקשר שלהם לבריאות נפשית ופיזית. (מקור: מחקרים רבים מראים את היתרונות של מדיטציה ומיינדפולנס, לדוגמה, מחקר שפורסם ב-JAMA Internal Medicine).
האמת היא שהתרגלתי להתחיל כל יום עם 10 דקות של מדיטציה. זה לא תמיד קל, אבל זה עוזר לי להישאר מחוברת לעצמי, גם כשדברים מסביב סוערים.
הגישה ההוליסטית היא לא פתרון קסם (ואולי זה דווקא טוב)
חשוב לי להיות כנה – הגישה ההוליסטית לא פותרת את כל הבעיות בחיים. עדיין יש לי ימים קשים, עדיין יש לי כישלונות. אבל עכשיו אני ניגשת אליהם אחרת.
אני מבינה שהחיים הם מסע, לא יעד. ושהמטרה היא לא להיות מושלמת, אלא להיות שלמה.
השלמות נמצאת בתוך הפגמים.
אז מה הלאה? אני עדיין לומדת, עדיין מגלה דברים חדשים. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא להמשיך לשאול שאלות, להיות סקרנית, ולהקשיב לקול הפנימי שלנו.
אבל אני חייבת לשאול אתכם – מה גורם לכם להרגיש שלמים? איך אתם מחברים בין כל החלקים השונים של החיים שלכם? אני באמת רוצה לשמוע.
