אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, העור שלי יבש כאדמת מדבר, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, ותחושה כללית של "אני עושה משהו לא בסדר, אבל מה?". שתיתי מים. נו, ברור. אבל כמה? מתי? ואיך לעזאזל אני הופכת את זה להרגל ולא לעוד משימה מעיקה ביומן?
כמה פעמים שמענו את המשפט "תשתו יותר מים"? מיליון! אבל אף פעם לא הסבירו איך. ניסיתי אפליקציות, בקבוקים חכמים, תזכורות בטלפון – הכל נגמר אחרי שבוע. זה לא עבד. הרגשתי כמו בפרסומת ההיא של הפיצה – "ניסיתי הכל!". ואז, בשיחה אקראית עם חברה (תודה, יעל!), היא זרקה משהו על "שעון הצמא הפנימי". שעון? צמא? מה זה קשור?
אז הבנתי. הסוד הוא לא בכמה אתה שותה, אלא איך אתה מקשיב לגוף שלך.
הימים הראשונים: מעקב אובססיבי וחוסר אונים מוחלט
התחלתי לתעד כל טיפה. פשוטו כמשמעו. כתבתי מתי שתיתי, כמה שתיתי, ואיך הרגשתי. בהתחלה זה היה כאוס. לא הבנתי כלום. לפעמים שתיתי ליטר שלם ולא הרגשתי כלום, ולפעמים כוס קטנה גרמה לי להרגיש כמו מלכת היופי.
קראתי מחקרים על השפעת התייבשות על אנרגיה וריכוז (מקור: Popkin, B. M., D'Anci, K. E., & Rosenberg, I. H. (2010). Water, Hydration and Health. Nutrition Reviews, 68(8), 439-458). הכל הגיוני בתיאוריה, אבל בפועל – עדיין כאוס. אבל לא ויתרתי. המשכתי לתעד.
ידעתם שלפעמים התחושה של "רעב" היא בעצם צמא? מדהים, נכון?
הגילוי המהפכני: השעון הפנימי מדבר בשפה משלו
אחרי שבועיים של מעקב מטורף, התחלתי לשים לב לדפוסים. גיליתי שהגוף שלי "צמא" בשעות ספציפיות – בדרך כלל אחרי שאני מסיימת לעבוד על פרויקט מורכב, או אחרי אימון קצר בבית. זה לא היה קשור לכמה שתיתי קודם, אלא יותר למאמץ המנטלי או הפיזי.
התחלתי להתייחס לצמא לא כאל תחושת מצוקה, אלא כאל הודעה חשובה מהגוף שלי. כמו מייל דחוף שאני חייבת לפתוח. זה שינה הכל.
האמת? היו גם ימים שהייתי שוכחת לשתות עד שכאב לי הראש. והייתי כועסת על עצמי. אבל למדתי להגיד לעצמי: "אוקיי, קורה. מה אפשר לעשות אחרת מחר?"
טיפים קטנים שעשו שינוי גדול (וההפתעה ממקור לא צפוי)
- התאימו את הבקבוק לאישיות שלכם: זה נשמע מטופש, אבל זה עובד. אם הבקבוק יפה, תרצו לקחת אותו איתכם. אני מצאתי אחד עם ציטוטים מעוררי השראה. זה עובד!
- הקשיבו לגוף שלכם, לא לאפליקציה: האפליקציות מצוינות למעקב, אבל הן לא יודעות מה הגוף שלכם צריך. סמכו על האינטואיציה שלכם.
- הפתיע אותי: שמעתי פעם בראיון עם שף ידוע (כן, שף!) שהוא שותה מים חמים עם לימון בבוקר. ניסיתי – וואו! זה מעורר ומנקה את הגוף בצורה מדהימה.
קראתי גם על מחקרים שמראים שהתייבשות כרונית קשורה לעייפות, כאבי ראש ואפילו בעיות עיכול (מקור: Zhang, N., et al. (2019). Inadequate Water Intake and Risk of Chronic Diseases: Evidence from Observational Studies. Nutrients, 11(10), 2326). אבל אני לא צריכה מחקרים כדי לדעת איך אני מרגישה.
האם יש פתרון קסם? כמובן שלא. אבל...
אני לא אגיד לכם שמאז שהתחלתי להקשיב לשעון הצמא הפנימי שלי, הכל מושלם. יש ימים שאני עדיין שוכחת לשתות, יש ימים שאני מעדיפה קפה על מים, ויש ימים שאני פשוט לא מצליחה להכניס יותר מכוס אחת. אבל – ואבל גדול – אני הרבה יותר מודעת לגוף שלי, ואני יודעת איך לתקן את זה.
לפעמים אני מרגישה שהסוד הוא לא רק בכמה מים אנחנו שותים, אלא גם באיך אנחנו מתייחסים לעצמנו.
אני עדיין לומדת. עדיין מתנסה. ועדיין מופתעת כל פעם מחדש כמה שהגוף שלנו חכם. ואתם? מה הסיפור שלכם עם מים?
