האמת? הרגשתי קצת מטומטמת.
שנים שאני משתמשת בשמנים אתריים. שנים שאני משקיעה את מיטב כספי בשמן לבנדר "אמיתי" מצרפת, בשמן עץ התה "אורגני" מאוסטרליה, בתערובות "מרגיעות" שקניתי במיטב כספי. תמיד הרגשתי קצת יותר נינוחה, קצת יותר מאוזנת, קצת יותר… טוב, אולי זה רק הפלסיבו?
ואז קרה משהו שגרם לי לפקפק בכל מה שידעתי.
הכל התחיל מכתבה שקראתי במקרה. כתבה על זיופים בתעשיית השמנים האתריים. לא זיופים קטנים, אלא זיופים בקנה מידה עצום. שמנים אתריים שאמורים להיות טהורים ומרוכזים, מתברר שמדוללים בחומרים זולים וסינתטיים. (מקור: "The Adulteration of Essential Oils: Causes, Extent and Consequences" - מחקר מכתב העת International Journal of Aromatherapy).
אני? נכנסתי לפאניקה.
מיד רצתי לבדוק את הבקבוקים שלי. את כולם. התחלתי לבדוק תוויות, לחפש תעודות מקור, לנסות לפענח את הריחות. אבל איך לעזאזל אני אמורה לדעת אם השמן באמת טהור? אני לא כימאית!
הרגשתי מרומה. כאילו ניצלו את האמון שלי, את הרצון שלי למצוא פתרונות טבעיים. וזה הכעיס אותי. מאוד.
אבל הכעס הזה גם הניע אותי לחקור יותר לעומק. התחלתי לחפור בספרות מקצועית, לדבר עם מומחים, לקרוא ביקורות של צרכנים אחרים. גיליתי עולם שלם של מידע סותר, טענות מוגזמות ושיווק אגרסיבי.
בשלב הזה הייתי כבר סקפטית מאוד. האם כל השמנים האתריים הם רמאות אחת גדולה? האם בזבזתי את כספי לריק?
ואז, בשיטוט אקראי באינטרנט, נתקלתי בפורום של חובבי גינון אורגני. דווקא שם, בין דיונים על הדברת מזיקים וזריעה מחדש, מצאתי את התשובה המפתיעה.
מישהו העלה שאלה דומה לשלי – איך אפשר לדעת אם שמן אתרי הוא באמת טהור? ואחת המשתתפות הציעה משהו פשוט, אבל גאוני: לגדל את הצמחים בעצמך.
רגע, מה?
לגדל לבנדר בגינה? להפיק ממנו שמן אתרי בבית? זה נשמע לי מטורף. מסובך. בלתי אפשרי.
אבל משהו ברעיון הזה קרץ לי. הייתה בו איזו פשטות, איזו אותנטיות שהרגישו לי נכונות.
התחלתי לחקור את הנושא. גיליתי שאפשר לגדל צמחי מרפא רבים גם באקלים הישראלי. שאפשר להפיק מהם שמנים אתריים בשיטות פשוטות יחסית, כמו מיצוי בשמן נושא או זיקוק בקיטור ביתי. (מקור: "Home Distillation of Essential Oils" - מאמר מאתר Mountain Rose Herbs, אתר מוערך בתחום צמחי המרפא).
אוקיי, אני מודה, זה עדיין נשמע קצת מפחיד. אני לא גננת מומחית, בטח שלא כימאית. אבל החלטתי לנסות. מה כבר יכול לקרות?
התחלתי בקטן. שתלתי עציץ לבנדר ונענע במרפסת. קניתי בקבוק שמן שקדים איכותי. חיפשתי מתכונים פשוטים למיצוי שמנים אתריים ביתיים.
התוצאות הראשונות היו… לא מדהימות. השמן לבנדר הביתי שלי היה חלש מאוד, רחוק מהריח העז והעשיר של השמן שקניתי פעם בצרפת. שמן הנענע היה קצת מר מדי.
התאכזבתי. מאוד. הרגשתי שוב מטומטמת. למה בכלל ניסיתי? למה חשבתי שאני יכולה לעשות את זה?
אבל אז הבנתי משהו חשוב.
הריח החלש של הלבנדר לא אומר שהוא לא יעיל. אולי הוא פשוט טבעי יותר, עדין יותר. ואולי הטעם המר של הנענע הוא סימן לכך שהיא גדלה בתנאים אורגניים, בלי חומרי הדברה.
התחלתי להעריך את הפשטות, את האותנטיות של השמנים הביתיים שלי. הם לא היו מושלמים, אבל הם היו שלי. אני ידעתי בדיוק מאיפה הם הגיעו, איך הם הופקו.
וגם גיליתי משהו מפתיע: הטיפול בצמחים עצמו היה מרגיע ומנחם. הגינה הקטנה שלי הפכה למקום מפלט, מקום שבו אני יכולה להתנתק מהלחץ של היום יום ולהתחבר לטבע.
אז האם אני עדיין משתמשת בשמנים אתריים קנויים? לפעמים. אבל עכשיו אני עושה את זה בצורה מודעת יותר, ביקורתית יותר. אני שואלת שאלות, בודקת מקורות, לא קונה כל דבר שאומרים לי.
והכי חשוב, אני ממשיכה לגדל את הגינה הקטנה שלי. היא מזכירה לי שאפשר למצוא פתרונות טבעיים, אמיתיים, גם בעולם מלא זיופים ושקרים.
אולי שמן אתרי לבנדר ביתי לא ירפא את כל הבעיות שלי. אבל הוא בהחלט מזכיר לי שאפשר למצוא שלווה ושמחה גם בדברים הקטנים, הפשוטים.
עכשיו תורי לספר לי - מה את גילית על עצמך ועל העולם דרך ניסוי וטעייה?
