האמת? התחלתי את היומן שינה הזה מתוך ייאוש. אחרי שנים של טקסים מוקפדים, אפליקציות מעקב מתוחכמות ואינספור עצות "מומחים", השינה שלי נשארה הפכפכה כמו מזג האוויר באפריל. הרגשתי שאני עושה הכל נכון, אבל עדיין קמה עייפה, עצבנית ועם תחושה מתסכלת של בזבוז זמן.
אז החלטתי להפסיק להילחם ולהתחיל לתעד. לא כמשימה, אלא כשיחה אינטימית עם עצמי. כל יום, כמה דקות לפני השינה, רשמתי בלי צנזורה – מה אכלתי, מה הרגשתי, מה עשיתי במהלך היום, ואיך השינה שלי הייתה בפועל. בלי ציפיות, בלי שיפוטיות, רק תיאור נאמן למציאות.
וכאן התחיל המסע האמיתי.
ההתחלה הייתה משעממת להחריד, אבל הכרחית
בהתחלה, היומן שלי היה מפוזר ולא מאורגן. ניסיתי לעקוב אחרי הכל – שעות שינה, איכות שינה, חלומות, תזונה, פעילות גופנית, רמות סטרס. אבל מהר מאוד הבנתי שאני טובעת בים של מידע בלי יכולת להבין מה באמת משפיע על השינה שלי.
אז התחלתי לפשט. התמקדתי בשלושה דברים עיקריים:
- מה עשיתי בשעתיים שלפני השינה? (טלוויזיה? ספר? עבודה?)
- איך הרגשתי פיזית ומנטלית לפני השינה? (עייפה? אנרגטית? חרדה?)
- איך השינה שלי הייתה בפועל? (כמה זמן לקח לי להירדם? כמה פעמים התעוררתי? איך הרגשתי בבוקר?)
אני מודה, בשבועות הראשונים הרגשתי קצת טיפשית. מה כבר יכול לצאת מזה? הרי כבר קראתי הכל על היגיינת שינה, על השפעת האור הכחול, על החשיבות של שגרה קבועה. ידעתי הכל! או לפחות כך חשבתי.
היומן הזה לימד אותי צניעות.
הגילוי המפתיע - והשיחה עם הרופאה
אחרי כמה חודשים, כשכבר כמעט התייאשתי, התחלתי לראות דפוסים. זה היה ממש כמו לחבר נקודות בציור – פתאום התמונה התחילה להתבהר. גיליתי, למשל, שהשינה שלי הייתה הכי גרועה אחרי ימים שבהם עבדתי עד מאוחר על המחשב, אפילו אם הקפדתי על כל הכללים האחרים. או שהאיכות שלה נפגעה קשות בימים אחרי אימון אינטנסיבי בערב. דברים שבחיים לא הייתי מקשרת אליהם באופן מודע.
אבל הגילוי הכי מפתיע היה קשור לאוכל. תמיד חשבתי שארוחת ערב גדולה משפיעה לרעה, אבל היומן שלי הראה משהו אחר: השינה שלי הייתה הרבה יותר יציבה אחרי ארוחות ערב שכללו כמות נכבדת של פחמימות מורכבות – כמו קינואה או בטטה.
החלטתי לשתף את התגלית הזו עם הרופאה שלי, ד"ר כהן. אני זוכרת את הסקפטיות שלה. היא הקשיבה בסבלנות, שאלה שאלות מדוקדקות, ואז אמרה משהו כמו: "זה מעניין, אבל זה נוגד את כל מה שאנחנו יודעים על השפעת הפחמימות על השינה."
אבל ראיתי שהיא מסוקרנת. היא ביקשה ממני לשלוח לה את היומן שלי, ואחרי כמה ימים היא התקשרה נרגשת. "נעמה," היא אמרה לי, "אני חייבת להודות שטעיתי. הנתונים שלך חד משמעיים. זה לא רק עניין של תחושה סובייקטיבית, יש כאן דפוסים מובהקים שאי אפשר להתעלם מהם."
היא הסבירה לי שהגילוי שלי עשוי להיות קשור לגנטיקה או למטבוליזם הייחודי שלי. היא אמרה שהיא רוצה לחקור את הנושא לעומק, ואפילו הציעה לי להצטרף אליה כעוזרת מחקר.
זה היה רגע מכונן.
מה למדתי (ועודני לומדת) על שינה, ועל עצמי
המסע שלי עם היומן שינה לימד אותי כמה דברים חשובים:
- שאין פתרון אחד שמתאים לכולם. מה שעובד עבור מישהו אחר, לא בהכרח יעבוד עבורי. השינה היא עניין אישי מאוד, ותלויה במשתנים רבים ושונים. דוגמה לכך ניתן למצוא במאמר שפורסם בכתב העת "Sleep Medicine Reviews" (Riemann et al., 2017), המדגיש את ההטרוגניות של הפרעות שינה ואת הצורך בגישות טיפוליות מותאמות אישית.
- שהגוף שלי חכם יותר ממה שחשבתי. אם רק אקשיב לו, הוא יספר לי מה הוא צריך. היומן שינה עזר לי לפתח מודעות עצמית גבוהה יותר, וללמוד לזהות את הצרכים הייחודיים של הגוף שלי.
- שכישלונות הם חלק מהדרך. לא כל ניסיון מצליח, ולא כל יום הוא מושלם. אבל כל כישלון הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש ולשפר את הגישה שלי. ד"ר מתיו ווקר, בספרו "Why We Sleep" (Walker, 2017), מסביר שהבנת מנגנוני השינה ושיפור ההרגלים הם תהליך מתמשך, הדורש סבלנות והתמדה.
- ושהכוח טמון בתיעוד. לראות הכל שחור על גבי לבן, עם עובדות - זה גיים צ'יינג'ר.
אז מה הלאה? אני ממשיכה לנהל את היומן שינה שלי, לא כמטלה, אלא ככלי עוצמתי להכרות מעמיקה עם עצמי. אני ממשיכה לחקור, ללמוד ולהתנסות, מתוך הבנה שהמסע לעבר שינה טובה יותר הוא מסע לכל החיים.
ואם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה.
אולי גם אתם תנסו? ואז תוכלו לספר לי, מה אתכם? מה עובד בשבילכם ואולי גם מה לא?
