אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. ישבתי מול ד"ר לוי, אישה עם מבט חודר וניסיון של שנים בתחום השינה. סיפרתי לה על היומן שאני מנהלת, יומן שינה קפדני שבו תיעדתי כל פרט – מה אכלתי, באיזו שעה הלכתי לישון, כמה פעמים התעוררתי, אפילו את הדירוג הסובייקטיבי שלי לאיכות השינה בסולם של 1 עד 10. היא הקשיבה בסבלנות, מדי פעם מהנהנת בראשה, אבל לא שיחררה שום הבעה שתסגיר מה היא חושבת. ואז, כשהגעתי לחלק שבו ניתחתי את הנתונים בעצמי, היא עצרה אותי. "רגע," היא אמרה, "חכי רגע. את אומרת שמצאת קשר הפוך בין כמות השעות שאת ישנה לבין רמת האנרגיה שלך ביום שאחרי?"
זה היה הרגע. הרגע שבו הבנתי שייתכן שאני על משהו גדול.
(אגב, בהתחלה הייתי סקפטית בעצמי. חשבתי שזה צירוף מקרים, או שהיומן שלי לא מספיק מדויק. אבל הנתונים המשיכו לחזור על עצמם.)
אז מה קרה שם בעצם? ולמה הרופאה הייתה כל כך מופתעת? זה בדיוק מה שננסה להבין יחד במסע הזה. לא מבטיחה פתרונות קסם, אבל כן מבטיחה לשבור כמה מיתוסים על שינה ולחשוף תובנות שאולי יעזרו גם לכם להבין את הגוף שלכם קצת יותר טוב.
התחלתי מסטנדרט הזהב: 8 שעות שינה בלילה.
כמו רוב האנשים, גדלתי על האמונה ש-8 שעות שינה זה המינימום ההכרחי לתפקוד תקין. ניסיתי בכל כוחי להגיע למספר הזה. הלכתי לישון מוקדם, השתמשתי באפליקציות להרגעת שינה, אפילו ניסיתי תרופות סבתא. אבל התוצאות היו תמיד מאכזבות. או שהייתי מתהפכת מצד לצד במשך שעות, או שהייתי מתעוררת עייפה ומרוטה כאילו לא ישנתי בכלל.
(האמת? התחלתי לחשוב שאני פשוט לא בנויה לזה. שאני איזה מקרה יוצא דופן.)
בשלב מסוים, מתוך תסכול, התחלתי להקשיב יותר לגוף שלי. הפסקתי להילחם בשעון והתחלתי לתעד מה קורה כשפשוט זורמת עם מה שהגוף שלי מבקש. כאן נכנס היומן לתמונה.
היומן ככלי לגילוי עצמי: מעבר לסטטיסטיקה יבשה.
היומן לא היה רק רשימה של שעות ודקות. רשמתי בו הכל: מה אכלתי בארוחת ערב (האם זה היה כבד מדי? אולי חריף מדי?), האם עשיתי פעילות גופנית באותו יום (ואם כן, באיזו שעה?), מה היו המחשבות שהטרידו אותי לפני השינה. ואז, התחלתי לחפש דפוסים.
(זוכרים את ההרצאה של פרופסור מתיו ווקר ב-TED על למה אנחנו ישנים? "Sleep is your superpower," הוא אמר. זה גרם לי לחשוב שאולי אני מפספסת משהו בסיסי.)
אחד הדברים הראשונים שגיליתי היה שהקפדה על שעות שינה קבועות לא בהכרח משפרת את איכות השינה. לפעמים, כשניסיתי בכוח להירדם בשעה מסוימת, הייתי רק מגבירה את החרדה שלי סביב השינה, וזה רק החמיר את המצב.
בנוסף, גיליתי שמאכלים מסוימים באמת משפיעים על השינה שלי. ארוחת ערב כבדה מדי הייתה מתכון בטוח ללילה של טלטלות. אבל מה שהכי הפתיע אותי היה הקשר בין פעילות גופנית לשינה. מסתבר שאם הייתי מתאמנת קרוב מדי לשעת השינה, זה היה גורם לי להישאר עירנית במשך שעות. (מצד שני, פעילות גופנית מוקדמת יותר במהלך היום שיפרה משמעותית את איכות השינה שלי).
המקור הלא שגרתי: הקשבה לקצב הביולוגי שלי.
אחד המקורות הכי מפתיעים שהשפיעו עליי בתהליך הזה היה מחקר על אנשים שחיים באזורים נידחים בעולם, בלי שעונים ובלי תאורה מלאכותית. המחקר הראה שהשינה שלהם מושפעת מאוד מעונות השנה וממחזורי האור הטבעיים. זה גרם לי לחשוב שאולי גם אנחנו, למרות שאנחנו חיים בעולם מודרני, עדיין מושפעים מהקצב הביולוגי הפנימי שלנו.
(התחלתי לקרוא על שעון קיצי, שעון חורפי, ועל ההשפעה של אור כחול על הפרשת מלטונין. זה היה עולם ומלואו!)
הבנתי שאני צריכה להתחיל להקשיב יותר לגוף שלי ולהתאים את שעות השינה שלי לצרכים האישיים שלי. הפסקתי להסתכל על השעון והתחלתי להרגיש מה הגוף שלי צריך. התחלתי ללכת לישון רק כשהרגשתי עייפות אמיתית, וקמתי רק כשהרגשתי רעננה, בלי קשר לשעה.
הגילוי המדהים: פחות שעות, יותר אנרגיה?
כאן מגיע החלק שגרם לד"ר לוי להרים גבה. גיליתי שכשאני ישנה פחות שעות (בסביבות 6-7 שעות), אבל מקפידה על איכות שינה טובה, אני מרגישה הרבה יותר אנרגטית ומרוכזת במהלך היום. לעומת זאת, כשאני מנסה לישון 8 שעות ויותר, אני מתעוררת עייפה ומרוטה, כאילו לא ישנתי בכלל.
(ידעתם שיש מחקרים שמראים שאנשים ש"ישנים טבעיים" – אלה שמסתפקים בפחות משש שעות שינה – הם דווקא יותר בריאים ויותר מאושרים?)
הרופאה הסבירה לי שאולי אני פשוט צריכה פחות שעות שינה מאחרים. היא גם אמרה שחשוב לבדוק אם אין לי הפרעות שינה אחרות, כמו דום נשימה בשינה, שיכולות להשפיע על איכות השינה. אבל אחרי שעברתי את כל הבדיקות, התברר שהכל תקין. פשוט הגוף שלי עובד קצת אחרת.
לקחים לדרך: לא כל מה שנכון לאחרים נכון גם לי.
המסע שלי עם השינה לימד אותי כמה דברים חשובים:
- הקשבה לגוף היא המפתח. אל תילחמו בו, תקשיבו לו.
- איכות השינה חשובה יותר מכמות השעות. תתמקדו ביצירת סביבת שינה נוחה ובהרגלים בריאים.
- אין פתרון קסם. מה שעובד עבור אדם אחד, לא בהכרח יעבוד עבור אדם אחר.
אני עדיין לומדת ומגלה דברים חדשים על השינה שלי כל הזמן. זה תהליך מתמשך. אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא ששינה היא לא מדע מדויק. היא אומנות. ואנחנו, האומנים, צריכים למצוא את הדרך הייחודית שלנו לצייר את השינה המושלמת עבורנו.
עכשיו תורכם. מה למדתם על השינה שלכם? אילו תובנות מפתיעות גיליתם? אשמח לשמוע בתגובות. אולי יחד נצליח לפצח את סוד השינה המושלמת (או לפחות, נתקרב אליו קצת יותר).
