היי בנות, נעמה כאן. אתן יודעות שאני משוגעת על שמנים אתריים. שנים שאני חוקרת, משתמשת, וממליצה עליהם לכל מצב – משינה טובה ועד הרגעת כאבי מחזור. אבל לאחרונה גיליתי משהו שגרם לי לשקול מחדש הכל.
הכל התחיל כשקניתי שמן אתרי רוז יוקרתי, אחד שעולה כמו חופשה קצרה בתאילנד. הייתי בטוחה שזה יהיה הפתרון האולטימטיבי לטיפוח העור שלי, להרגעת הנפש… אתן יודעות, כל מה שמבטיחים לנו. אבל אחרי שבוע של שימוש, העור שלי התחיל להגיב בצורה מוזרה.
הוא היה אדום, מגורה, ופשוט לא נעים. בהתחלה חשבתי שזה משהו אחר – אולי מזג האוויר, או קרם חדש שניסיתי. אבל אינטואיציה חזקה אמרה לי לבדוק שוב את השמן.
פה התחילה החקירה האמיתית. התחלתי לקרוא מחקרים, לדבר עם כימאים, עם קוסמטיקאיות… גיליתי עולם שלם של מידע סותר וטענות שיווקיות מוגזמות. אבל הדבר שהכי מטריד אותי היה הנושא של זיהומים ודילולים בשמנים אתריים.
זה פשוט שוק!
גיליתי שחלק גדול מהשמנים האתריים בשוק, אפילו אלה שממותגים כ"טהורים" ו"אורגניים", מכילים חומרים מדוללים או אפילו סינתטיים. אתן קולטות? אנחנו משלמות הון על משהו שאמור להיות טבעי ובריא, ובפועל אנחנו מורחות על עצמנו תערובת כימית לא ידועה.
אחת הקוסמטיקאיות שאיתה התייעצתי הסבירה לי ש"התעשייה הזו פרוצה בטירוף. אין כמעט רגולציה, וקל מאוד לרמות את הצרכנים." זה גרם לי לחשוב – האם אני, נעמה, שאני כל כך אוהבת שמנים אתריים, בעצם מטעה אתכן?
ואז, באחד הלילות, כשחיפשתי נואשות פתרון לעור המגורה שלי, נתקלתי במשהו בארון התרופות של סבתא שלי. משהו שאף פעם לא חשבתי עליו כחלופה לשמן אתרי יוקרתי.
שמן קוקוס.
כן, אני יודעת, זה נשמע פשוט מדי. אבל לפני שאתן צוחקות, תקשיבו לי רגע. שמן קוקוס טהור, בכבישה קרה, מכיל חומצות שומן שמזינות את העור, מרגיעות דלקות, ויש לו תכונות אנטי-בקטריאליות. הוא זמין, זול, ואפשר למצוא אותו בכל סופר. (מקור: מחקר שפורסם ב-International Journal of Dermatology בשנת 2010 מצא ששמן קוקוס יעיל בטיפול בעור יבש ואקזמה.)
בהתחלה הייתי סקפטית. איך יכול להיות שפתרון כל כך פשוט נמצא לי מול העיניים כל הזמן? אבל לא היה לי מה להפסיד. ניסיתי למרוח שמן קוקוס על האזור המגורה בפנים שלי, והאמת? כבר אחרי לילה אחד ראיתי שיפור משמעותי. האדמומיות ירדה, העור היה רגוע יותר, ופשוט הרגשתי הקלה.
האם ייתכן שהפתרון נמצא בפשטות?
אני יודעת, זה לא סוף הסיפור. אני לא אומרת שצריך לזרוק את כל השמנים האתריים לפח. יש להם מקום, הם יכולים להיות נפלאים, אבל חשוב מאוד להיות מודעות, לבדוק טוב טוב מה אנחנו קונות, ולשים לב לתגובות של הגוף שלנו.
הלקח שלי מהסיפור הזה הוא כפול:
- אל תאמינו לכל מה שאומרים לכם. תחקרו, תבדקו, תשאלו שאלות. אל תתביישו לפקפק בטענות שיווקיות מוגזמות.
- לפעמים הפתרונות הכי טובים נמצאים ממש מתחת לאף שלנו. לא תמיד צריך לחפש את הדבר הכי יקר או הכי טרנדי. לפעמים הפשטות היא התשובה.
אבל יותר מהכל, זה גרם לי לחשוב על מה אנחנו באמת מחפשות במוצרי טיפוח. האם אנחנו מחפשות פתרון אמיתי לבעיה, או שאנחנו פשוט רוצות להאמין לסיפור יפה שמספרים לנו? האם אנחנו משקיעות בבריאות שלנו, או בתדמית שלנו?
אני לא יודעת מה התשובה שלכן, אבל אני יודעת שאני הולכת לחשוב על זה הרבה יותר לעומק מעכשיו. ובינתיים, אני הולכת להמשיך למרוח שמן קוקוס על הפנים שלי.
אז מה אתן חושבות? יצא לכן להתנסות עם שמנים אתריים שגרמו לכן לתגובה לא טובה? האם אתן פתוחות לנסות חלופות טבעיות ופשוטות? ספרו לי בתגובות!
