אני זוכרת את הרגע הזה בבהירות. עמדתי מול המראה, מסדרת את החיוך שלי בפעם המי יודע כמה. לא כי שמחתי, אלא כי ידעתי שזה מה שמצפים ממני. "חיוך תמיד עובד," אמרו לי. אבל בפנים, הרגשתי ריקנות עצומה. זה היה אחרי עוד יום של ניסיונות נואשים לרצות את כולם - את הבוס בעבודה, את המשפחה, את החברים. הרגשתי כמו בובה על חוט, מונעת על ידי ציפיות של אחרים.
הבטחה: אם גם את מרגישה לפעמים כמוני, אז המאמר הזה הוא בשבילך. אני הולכת לשתף אותך במסע האישי שלי ללמוד איך לרצות את עצמי לפני שאני מנסה לרצות אחרים. זה לא אומר להיות אגואיסטית - זה אומר למלא קודם כל את הכוס שלך, כדי שיהיה לך מה לתת.
חשבתי שאם אהיה מספיק "טובה", כולם יאהבו אותי. טעות מרה.
אבל רגע, לפני שנתחיל, אני רוצה לשאול אותך שאלה: מתי בפעם האחרונה עשית משהו באמת בשבילך, בלי לחשוב על מה שאחרים יגידו או יחשבו?
אני יודעת, זה קשה. גדלנו בחברה שמעודדת אותנו לרצות, להתאים, להיות מנומסות. (שימו לב למחקר המעניין הזה של ד"ר ברנה בראון על החשיבות של פגיעות ואותנטיות - https://brenebrown.com/). אבל מה קורה כשאנחנו שמות את הצרכים שלנו בצד כל הזמן? אנחנו מתחילות לאבד את עצמנו. אנחנו מתחילות לחיות חיים של אחרים.
אני יכולה לספר לך שהתחלתי לחקור את הנושא הזה בעקבות משבר אישי. הרגשתי שאיבדתי את הקול שלי, את השמחה שלי, את הזהות שלי. הייתי כל כך עסוקה בלרצות אחרים, ששכחתי ממישהי חשובה - מעצמי.
זוכרת את המראה? אז אחרי אותו רגע, החלטתי לעשות שינוי. החלטתי להתחיל להקשיב לקול הפנימי שלי, גם אם הוא לא תמיד תאם לציפיות של אחרים. זה לא היה קל. היו לי רגעים של ספק, של פחד, של תסכול. היו אנשים שהתאכזבו ממני. אבל היו גם אנשים שתמכו בי, שהעריכו את האותנטיות שלי, שהאהבה שלהם הייתה безусловное – ללא תנאים.
אבל איך עושים את זה בפועל? איך מתחילים לשים את עצמנו במקום הראשון, מבלי להפוך לאגואיסטיות? זה לא תמיד ברור. הנה כמה דברים שעזרו לי:
- הקשיבי לגוף שלך: מה הוא אומר לך? מתי את מרגישה אנרגטית ומתי מותשת? מה משמח אותך ומה מלחיץ אותך? הגוף שלנו הוא מצפן, אם רק נלמד להקשיב לו.
- תני לעצמך רשות לסרב: לא חייבים להגיד "כן" לכל דבר. למעשה, ללמוד להגיד "לא" הוא אחד הדברים המשחררים ביותר שעשיתי. (אני ממליצה לקרוא את הספר "The Power of No" של ג'יימס אלטושולר - https://jamesaltucher.com/blog/the-power-of-no-and-the-importance-of-saying-no/).
- הגדירי גבולות: מה מקובל עלייך ומה לא? מה את מוכנה לעשות עבור אחרים ומה לא? גבולות בריאים הם לא אגואיזם – הם הדרך שלך לשמור על עצמך ועל האנרגיה שלך.
- תעשי דברים שמשמחים אותך, בלי תירוצים: קראי ספר טוב, צאי לטיול בטבע, ציירי, רקדי, שרי... מה שעושה לך טוב. גם אם זה נראה "טיפשי" או "לא פרודוקטיבי".
אגב, גיליתי משהו מפתיע בתהליך הזה: כשהתחלתי לרצות את עצמי, פתאום היה לי יותר מה לתת לאחרים. פתאום יכולתי להיות יותר סבלנית, יותר אמפתית, יותר נדיבה. כי הכוס שלי הייתה מלאה. כי היה לי מקום לתת.
מגיל צעיר לימדו אותנו שנדיבות זה לתת לאחרים ממה שיש לך. אבל מה קורה כשאת נותנת ממה שאין לך?
עוד נקודה חשובה: אל תפחדי מטעויות. אנחנו לומדות דרך ניסיון וטעייה. היו לי הרבה כישלונות בדרך. היו לי רגעים שהרגשתי שאני חוזרת אחורה. אבל למדתי שכל טעות היא הזדמנות לצמוח, להשתפר, ללמוד על עצמי.
והכי חשוב: תהיי סבלנית עם עצמך. זה תהליך שלוקח זמן. זה לא יקרה בן לילה. אבל אם תתמידי, אם תמשיכי להקשיב לעצמך, אם תמשיכי לעשות דברים שמשמחים אותך, את תגיעי למקום שבו את אוהבת ומעריכה את עצמך, כמו שאת ראויה.
אז מה הלאה? איפה אני נמצאת היום? אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין מנסה למצוא את האיזון המושלם בין לרצות את עצמי לבין לרצות אחרים. אבל אני יודעת שאני בכיוון הנכון. אני מרגישה יותר חזקה, יותר בטוחה בעצמי, יותר חופשייה.
ומה איתך? אני באמת רוצה לשמוע. שתפי אותי בתגובות או במייל - מה המסע שלך? מה עובד בשבילך? מה קשה לך? אולי ביחד נוכל לעזור אחת לשנייה לצמוח ולפרוח.
