אוקיי, אני חייבת להתוודות. כשהחברה הכי טובה שלי, רוני, סיפרה לי על מברשת יבשה ועל איך היא עוזרת לניקוז לימפטי, גלגלתי עיניים. ניקוז לימפטי? נשמע כמו משהו שסבתות עושות בספא, לא משהו שאני, נעמה, בת 28, צריכה להתעסק איתו. אבל רוני התעקשה. היא טענה שהיא מרגישה יותר אנרגטית, שהעור שלה זוהר ושהיא אפילו ישנה יותר טוב. נו, שוחד מודרני.
אז קניתי מברשת. מברשת יבשה מעץ, עם זיפים טבעיים, כמו שרוני המליצה. היא הסבירה לי שחשוב לבחור מברשת איכותית כדי לא לשרוט את העור. "תחשבי על זה כמו עיסוי עדין", היא אמרה. "לא כמו קרצוף רצפות". צודקת.
השבועיים הראשונים היו קצת... מוזרים.
התחלתי לצחצח את הגוף שלי לפני המקלחת, בתנועות סיבוביות כלפי מעלה, לכיוון הלב. זה קצת דגדג, קצת שרף, ובעיקר גרם לי להרגיש קצת מטופשת. אני מודה, היו רגעים שחשבתי לעצמי "מה אני עושה?". זה היה נראה קצת כמו טקס ניו אייג'י מוזר, ואני, בדרך כלל, לא בקטע הזה.
אבל התמדתי. החלטתי לתת לזה צ'אנס אמיתי. קראתי קצת יותר על מערכת הלימפה. גיליתי שהיא בעצם מערכת ניקוז עצומה בגוף שלנו, שאחראית על סילוק רעלים, חיזוק המערכת החיסונית ועוד דברים חשובים (מקור: "הגוף זוכר הכל" של בסל ואן דר קולק, שמדבר על הקשר בין טראומה פיזית ונפשית וחשיבות הטיפול בגוף כולו).
ואז התחלתי להרגיש משהו.
בהתחלה זה היה קטן. העור שלי הרגיש קצת יותר רך. אחר כך שמתי לב שאני פחות נפוחה בבוקר. אבל הדבר הכי מפתיע קרה אחרי שבוע וחצי: פתאום הייתה לי יותר אנרגיה. לא יודעת אם זה קשור ישירות למברשת היבשה, אבל זה קרה בדיוק בזמן שהתחלתי להשתמש בה.
יכול להיות שזה אפקט הפלצבו? לגמרי יכול להיות. אבל מה זה משנה, אם אני מרגישה יותר טוב?
אבל אז עלתה לי שאלה בראש: האם זה באמת עובד לכולם?
חשבתי על זה הרבה. מערכת הלימפה היא מורכבת, והיא מושפעת מהרבה דברים: תזונה, שינה, פעילות גופנית, סטרס. (מקור: מחקרים על השפעת סטרס כרוני על מערכת הלימפה, לדוגמה, מחקרים שפורסמו בכתב העת "Journal of Neuroimmunology"). האם מברשת יבשה יכולה באמת לעשות הבדל משמעותי לבד? אני לא בטוחה.
אני גם מודה שלפעמים הייתי עצלנית. היו ימים שלא היה לי כוח לצחצח. ובימים האלה, לא שמתי לב להבדל משמעותי. זה גרם לי לחשוב: אולי הסוד הוא בהתמדה? אולי צריך לעשות את זה באופן קבוע כדי לראות תוצאות אמיתיות?
הבנתי שזה לא פתרון קסם. זה לא כמו לקחת כדור ולצפות שהכל יסתדר. זה יותר כמו תוספת קטנה, אבל משמעותית, לשגרת טיפוח עצמי.
הנקודה היא לא רק ניקוז לימפטי. הנקודה היא הקשר שלנו עם הגוף שלנו.
המברשת היבשה גרמה לי להיות יותר מודעת לגוף שלי. גרמה לי להקדיש לו קצת יותר תשומת לב. וזה, אני חושבת, הדבר הכי חשוב.
אני עדיין לא משוכנעת לגמרי שזה "עובד" במובן המדעי הקלאסי. אבל אני כן יודעת שאני מרגישה יותר טוב. ואני כן יודעת שאני אמשיך לצחצח.
אולי בעוד כמה חודשים אני אחזור עם מסקנות יותר נחרצות. בינתיים, אני ממליצה לכם לנסות בעצמכם. אבל תזכרו: תקשיבו לגוף שלכם. אם זה לא מרגיש לכם נכון, אל תעשו את זה.
ואולי, הכי חשוב, תשאלו את עצמכם: מה אני יכולה לעשות היום כדי להקדיש קצת יותר זמן לעצמי? לא רק לגוף, אלא גם לנפש. כי בסופו של דבר, הכל קשור בהכל.
אז, מה דעתך? ניסית פעם מברשת יבשה? שתפי אותי בתגובות!
