אוקיי, בואו נדבר על דבש. לא סתם דבש, אלא על סגולות הריפוי האגדיות שלו. תמיד שמעתי על זה, אבל איכשהו תמיד הייתי סקפטית. זה נשמע לי קצת כמו אגדות סבתא, אתן יודעות? עד שהחלטתי לבדוק בעצמי.
האמת, זה התחיל מתסכול קטן. הייתי מצוננת, והרגשתי כאילו ניסיתי הכל – תרופות סבתא, תרופות קונבנציונליות, אפילו מדיטציה (אל תשאלו). כלום לא עזר. ואז נזכרתי בדבש. לא סתם דבש, אלא דבש מיוחד, דבש שאומרים עליו שהוא מרפא הכל.
אז התחלתי לחקור. קראתי מאמרים מדעיים (הרבה בזכות גוגל סקולר, כמובן), בלוגים של נטורופתים, ואפילו שוחחתי עם דבוראים מקומיים. גיליתי עולם שלם! אבל גם גיליתי הרבה מאוד סתירות. היו מחקרים שמצביעים על כך שלדבש יש תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-דלקתיות מדהימות (כמו המחקר הזה מ-2016 ב-Journal of Apicultural Research שטען שלסוגי דבש מסוימים יש פעילות אנטיביוטית חזקה), אבל היו גם מחקרים שהראו שזה לא בהכרח שונה מסוכר רגיל.
זה היה הרגע שהחלטתי לעשות את הניסוי שלי.
קניתי חמישה סוגי דבש שונים: דבש פרחי בר מקומי, דבש מנוקה (הידוע), דבש אקליפטוס, דבש הדרים ודבש חרובים. כן, קצת הגזמתי. אבל הייתי חייבת לדעת.
התחלתי לבדוק אותם אחד אחד, על עצמי (זהירות, אני לא ממליצה לעשות את זה בלי להתייעץ עם איש מקצוע). בדקתי איך הם משפיעים על רמת האנרגיה שלי, על איכות השינה, על מערכת העיכול וכן, גם על הצטננות העיקשת שלי.
אז מה גיליתי?
ובכן, קודם כל, דבש הוא טעים. זה לא תובנה מדעית פורצת דרך, אבל חשוב לציין. אבל מעבר לזה, גיליתי משהו יותר מעניין.
דבש מנוקה באמת עבד. לא יודעת אם זה פלצבו או לא, אבל הוא הקל על כאב הגרון שלי וגרם לי להרגיש קצת יותר טוב. קצת.
אבל זה לא פתרון קסם.
הדבש האחרים? ובכן, הם היו טעימים, אבל לא שמתי לב להבדל משמעותי בינם לבין סוכר רגיל.
כאן התחלתי לתהות - האם זה הכל שיווק? האם אנחנו קונים אשליות יקרות?
שאלתי את עצמי אם יכול להיות שהסוד הוא לא רק בסוג הדבש, אלא גם בכמות, בתדירות, ובשילוב עם דברים אחרים.
אז המשכתי לחקור. גיליתי שיש גורמים נוספים שמשפיעים על סגולות הריפוי של הדבש, כמו האופן שבו הדבורים ניזונות, סוג הצמחייה בסביבה, וטכניקות הייצור. גיליתי שהדבש הכי טוב הוא זה שמגיע ממקורות מקומיים וטבעיים, שלא עברו תהליכי עיבוד אינטנסיביים. גיליתי גם שיש אנשים שטוענים שדבש יכול לעזור עם אלרגיות, בעיות עור, ואפילו חרדות.
הייתי חייבת לבדוק את זה.
התחלתי להשתמש בדבש מקומי על העור שלי (יש לי עור רגיש). האמת? זה עזר! העור שלי היה רגוע יותר ופחות מגורה.
אבל הנה הקאץ': זה לא עבד תמיד. היו ימים שהעור שלי הגיב מצוין, וימים שזה לא עשה כלום.
וזה בסדר.
כי מה שלמדתי מהניסוי הזה הוא שאין פתרונות קסם. אין תרופת פלא אחת שתפתור את כל הבעיות שלנו. אבל יש דברים שיכולים לעזור לנו, בתנאים הנכונים, ובשילוב עם גישה הוליסטית לבריאות.
למדתי גם שחשוב להיות סקפטיים. לא לקנות כל מה שמספרים לנו, אבל גם לא לפסול דברים מראש. חשוב לחקור, לנסות, ולראות מה עובד בשבילנו.
אז מה המסקנה הסופית שלי לגבי דבש?
ובכן, אני עדיין לא יודעת הכל. אבל אני יודעת שדבש יכול להיות כלי שימושי בארגז הכלים שלנו לבריאות טבעית. אני יודעת שדבש מנוקה עזר לי עם כאב הגרון. אני יודעת שדבש מקומי עזר לעור שלי.
אבל הכי חשוב, אני יודעת שצריך להקשיב לגוף שלנו, ולהיות מודעים למה שאנחנו מכניסים אליו.
אז מה עכשיו? אני ממשיכה לחקור. אני ממשיכה לנסות. אני ממשיכה ללמוד.
אולי בפעם הבאה אני אנסה דבש מאיזה צמח אקזוטי שאף פעם לא שמעתי עליו.
אבל בינתיים, אני אשמח לשמוע אתכן. מה הניסיון שלכן עם דבש? האם הוא עזר לכן במשהו? האם אתן סקפטיות כמו שהייתי פעם?
שתפו אותי בתגובות! אני סקרנית לשמוע את הסיפורים שלכן.
