האמת? שנים האמנתי בכל ליבי במזונות-על. גוג'י ברי, צ'יה, ספירולינה... קניתי, טחנתי, הוספתי לשייקים. הרגשתי שאני משקיעה בעצמי, שאני עושה את הדבר הנכון. עד שיום אחד, אחרי כאבי בטן נוראיים משייק ספירולינה מוגזם במיוחד, שאלתי את עצמי: "רגע, מה אני בכלל יודעת על זה?"
הבטחתי לעצמי: אני אבין אחת ולתמיד מה הסיפור האמיתי מאחורי מזונות-העל האלה. לא עוד קניות אימפולסיביות בסופר-פוד, אלא רק אחרי מחקר מעמיק!
התחלתי לחפור במחקרים (אמיתיים, כן?), לדבר עם תזונאים (סבלניים במיוחד) ורופאים, וגיליתי... טוב, גיליתי הרבה. חלק מהדברים הפתיעו אותי, חלק איכזבו, אבל בסופו של דבר, זה שינה לי את כל הגישה לתזונה. אני מבטיחה לכם, אחרי שתקראו את זה, גם אתם תסתכלו על ה"סופר-פוד" שלכם קצת אחרת.
המיתוס שכולנו קנינו
מה זה בכלל "מזון-על"? האמת היא שאין הגדרה מדעית רשמית. זה יותר מונח שיווקי שמבטיח לנו ניסים ונפלאות. זה כאילו שאם נאכל את הגוג'י ברי האלה, נהפוך לסופרמן (או סופרגירל, במקרה שלי). אבל... זה לא עובד ככה.
"מזון-על" הוא בדרך כלל מזון עשיר בנוגדי חמצון, ויטמינים, מינרלים או רכיבים תזונתיים אחרים. הבעיה היא שהרבה פעמים, אנחנו מתמקדים במזון הבודד הזה, ושוכחים את התמונה הגדולה: התזונה הכללית שלנו. ואני אומרת לכם, מניסיון מר, לא משנה כמה צ'יה תאכלו, זה לא יפצה על תזונה גרועה באופן כללי.
המקורות המפתיעים שלי (ואיך הם שינו את דעתי)
אוקיי, אז איפה מצאתי את האמת? אתם אולי מצפים לשמות של מחקרים מדעיים מפוצצים, אבל האמת היא שהמקור הכי משמעותי היה דווקא... ספר על תזונה מסורתית של תרבויות שונות. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת הזוי. אבל הספר הזה, שנקרא "Nutrition and Physical Degeneration" של ד"ר ווסטון פרייס, גרם לי להבין משהו חשוב: הסוד לתזונה בריאה לא טמון במזון ספציפי אחד, אלא בשילוב מאוזן ומגוון של מזונות שלמים ומעובדים כמה שפחות.
אגב, גיליתי את הספר הזה לגמרי במקרה, דרך פודקאסט על חקלאות בת-קיימא. (רואים? מידע יכול להגיע ממקומות לא צפויים!).
בנוסף, כמובן, צללתי למאמרים מדעיים רציניים. אחד מהם, שפורסם ב-"Journal of the American College of Nutrition", סקר את ההשפעות הבריאותיות של מזונות-על שונים והגיע למסקנה שאמנם יש להם פוטנציאל, אבל צריך להתייחס אליהם בזהירות ולהבין את המגבלות שלהם.
נקודות המבט שהתעלמו מהן (ואני גיליתי בדרך הקשה)
אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי היה לגלות עד כמה קל ליפול בפח של שיווק אגרסיבי. "סופר-פוד" הפך למילת קסם, והתעלמתי מהעובדה שהרבה מהמזונות האלה הם פשוט... יקרים!
במקום לקנות גוג'י ברי ב-50 שקל לשקית קטנה, יכולתי לקנות תפוחים, גזרים, סלק ועוד ירקות ופירות מקומיים וטריים במחיר דומה. וניחשתם נכון, הם אפילו יותר מזינים!
אני מודה, קצת התביישתי להודות בזה. איך נפלתי בפח הזה? איך הייתי כל כך נאיבית? אבל אז הבנתי שזה קורה לכולנו. אנחנו רוצים להאמין בפתרונות קסם, אנחנו רוצים להאמין שיש קיצור דרך לבריאות. אבל אין.
הטוויסט המפתיע: בריאות אמיתית מתחילה מבפנים (ומבחוץ)
אחרי כל המחקר והגילויים, הגעתי למסקנה אחת: מזונות-על יכולים להיות תוספת נחמדה לתזונה בריאה ומאוזנת, אבל הם לא תחליף לאורח חיים בריא.
מה זה אומר? זה אומר תזונה מגוונת, פעילות גופנית סדירה, שינה מספקת, ניהול סטרס וקשרים חברתיים טובים. זה אולי לא נשמע סקסי כמו "ספירולינה", אבל זה עובד.
הבנתי שהבריאות שלי לא תלויה בשום מזון-על ספציפי, אלא ביכולת שלי ליצור לעצמי סביבה תומכת ובריאה, פיזית ונפשית.
אגב, הפסקתי לטחון ספירולינה בכמויות. אני עדיין אוכלת אותה מדי פעם, אבל במידה. והכאבי בטן? נעלמו כלא היו.
מה הלאה? שאלה פתוחה (לכולנו)
אז מה אתם חושבים? האם גם אתם האמנתם במיתוס מזונות-העל? האם אתם מוכנים לשנות את הגישה שלכם? אני מזמינה אתכם לשתף אותי במחשבות שלכם, בתגובות שלכם, בחוויות שלכם. כי בסופו של דבר, המסע הזה לבריאות הוא מסע משותף. ואני שמחה שאנחנו צועדים בו ביחד.
