אוקיי, תקשיבו רגע, כי יש לי משהו לספר לכן. זה התחיל קצת מוזר, אני מודה. תמיד הייתי סקפטית לגבי כל הקטע הזה של "לשון בריאה" וכל המיסטיקה שמסביב. תמיד אמרתי לעצמי "נו באמת, מה כבר הלשון יכולה להגיד לי?".
אבל אז, כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, משהו השתנה. התחלתי להרגיש קצת לא מאוזנת. עייפות כרונית, קצת עצבנות בלי סיבה, ואיזה תחושה מעצבנת של כבדות אחרי האוכל. ניסיתי הכל – תזונה, פעילות גופנית, שינה… אבל משהו היה חסר. ואז, נתקלתי בסרטון של מטפלת איורוודית שמדברת על בדיקת לשון יומית. משהו שם קליק.
בהתחלה? צחקתי. בדקתי את הלשון במראה וראיתי… לשון. ורודה, קצת לבנבנה, לא משהו מיוחד. חשבתי לעצמי "בטח שטויות". אבל משהו בי לא נתן לי לעזוב את זה. אולי זה היה הייאוש, אולי הסקרנות. החלטתי לתת לזה צ'אנס.
הטוויסט? זה עבד.
אבל לפני שאספר לכן איך, בואו נבין רגע מה זה בכלל הבדיקה הזו. לפי האיורוודה, הלשון היא כמו מפה של הגוף. כל אזור בה מייצג איבר או מערכת, והצבע, המרקם והציפוי שלה יכולים לתת לנו רמזים לגבי מה קורה בפנים. (מקור: "Ayurveda: The Science of Self-Healing" by Vasant Lad).
עכשיו, אני לא רופאה. אני לא טוענת שאני יכולה לאבחן מחלות דרך הלשון. אבל מה שגיליתי זה שהבדיקה הזו נתנה לי כלי מדהים להקשיב לגוף שלי, לזהות חוסר איזון לפני שהוא הופך לבעיה רצינית.
הנה כמה דברים שלמדתי תוך כדי תנועה:
- לשון לבנה: בהתחלה הלשון שלי הייתה מכוסה בציפוי לבן עבה. קראתי שזה מעיד על הצטברות של רעלים (אמה) במערכת העיכול. אמרתי לעצמי "אוקיי, מעניין". אבל מה לעשות עם זה?
- טעם מר: שמתי לב שהרבה פעמים בבוקר היה לי טעם מר בפה. זה קשור לבעיות בכבד או בכיס המרה, לפי האיורוודה. "אוי ואבוי", חשבתי.
- סימנים בצדדים: היו לי סימנים של שיניים בצדדים של הלשון. זה יכול להצביע על בעיות בספיגת חומרים מזינים או על מתח. "טוב, זה כבר הגיוני", חשבתי לעצמי, "אני סטרסית כרונית".
אז מה עשיתי עם כל המידע הזה? זה היה החלק המאתגר. כי האבחון זה רק חצי מהסיפור. החצי השני זה מה עושים עם זה.
התחלתי לשנות את התזונה שלי. הורדתי סוכר, אוכל מעובד וקפה. הוספתי יותר ירקות, פירות וקטניות. התחלתי לשתות מים חמים עם לימון בבוקר. והכי חשוב – התחלתי להקשיב לגוף שלי. באמת להקשיב. (מקור: "The Complete Book of Ayurvedic Home Remedies" by Vasant Lad).
אני חייבת להודות, זה לא היה קל. היו ימים שפשוט רציתי קפה ועוגה. אבל ככל שעבר הזמן, התחלתי להרגיש את ההבדל. הלשון שלי התחילה להראות יותר נקייה, האנרגיה שלי עלתה, והתחושה הכללית שלי השתפרה.
התובנה המפתיעה?
הבנתי שהלשון שלי לא "אומרת" לי מה לעשות. היא פשוט משקפת את מה שאני כבר יודעת. היא כמו תזכורת עדינה להקשיב לגוף שלי, להתייחס אליו בכבוד ואהבה. זה לא קסם, זה פשוט מודעות.
עכשיו, אני לא אומרת שכולכן צריכות לרוץ לבדוק את הלשון שלכן כל בוקר. אבל אני כן מזמינה אתכן לשאול את עצמכן: האם אתן מקשיבות לגוף שלכן? האם אתן נותנות לו את מה שהוא צריך? אולי, רק אולי, התשובה נמצאת שם, ממש מתחת לאף.
אה, וכן, לפעמים אני עדיין אוכלת עוגה. אבל עכשיו אני לפחות עושה את זה מתוך מודעות. 😉
אז, מה הלשון שלך מספרת לך הבוקר? שתפי אותי!
