אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי מול המראה, מנסה להבין למה הציפורניים שלי נשברות כל הזמן. הן היו חלשות, כאלה שמתקפלות כאילו הן עשויות מנייר. "נו באמת, זה בטח בגלל הלק ג'ל," מלמלתי לעצמי. אבל משהו בתוכי סירב לקבל את ההסבר הזה. משהו הרגיש לי לא בסדר, עמוק יותר.
ואז, זה היכה בי. כמו מכה קלה בכנף. לא הסתכלתי על התמונה הגדולה. התמקדתי רק במה שגלוי לעין – הציפורניים, הנשירה הקלה בשיער, העייפות הכרונית שתמיד תירצתי בלחץ בעבודה. אבל אם מחברים את כל הנקודות האלה? זה כבר מצייר תמונה אחרת לגמרי.
הבטחתי לעצמי שאחקור את הנושא הזה לעומק. לא עוד תירוצים, לא עוד הסברים מתחמקים. הגיע הזמן להקשיב לגוף שלי באמת. ומה גיליתי? ובכן, זה היה מסע מפותל, מלא בהפתעות, תסכולים – וכמובן, גם כמה תובנות משנות חיים.
גוף שמבקש עזרה: הסימנים שצריך לשים לב אליהם
נתחיל מהבסיס: הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה. הוא יודע לתקשר איתנו, אבל אנחנו לא תמיד מקשיבים. הנה כמה "דגלים אדומים" נפוצים שיכולים להצביע על חוסרים תזונתיים:
- ציפורניים שבירות: כבר הזכרתי את זה, אבל זה חשוב. חולשה בציפורניים יכולה להצביע על חוסר בביוטין, ברזל או אפילו חומצות שומן חיוניות.
- נשירת שיער: לא רק אחרי לידה! נשירת שיער מוגברת יכולה להיות סימן לחוסר בברזל, אבץ או חלבון.
- עייפות כרונית: נכון, כולנו עייפים. אבל עייפות שלא עוברת גם אחרי שינה טובה יכולה לרמז על חוסר בוויטמין B12, ברזל או מגנזיום.
- סדקים בזוויות הפה: אלה יכולים להעיד על חוסר בוויטמין B2 (ריבופלבין).
- פצעים שלא מגלידים: בעיה בריפוי פצעים יכולה להיות קשורה למחסור באבץ או ויטמין C.
האבחון העצמי שלי – ואיפה טעיתי בדרך
אוקיי, אז הבנתי שיש לי כמה סימנים מחשידים. אבל מה עושים מכאן? הדבר הראשון שעשיתי היה, כמובן, לחפש מידע באינטרנט. וזו הייתה הטעות הראשונה שלי. כי בין כל האתרים הרציניים, מצאתי גם המון שטויות. "תאכלי 10 גזרים ביום וכל הבעיות שלך ייפתרו!" נו באמת.
הבנתי שאני צריכה להיות קצת יותר חכמה. התחלתי לקרוא מחקרים מדעיים (אפילו שהייתי צריכה לפעמים לפענח שפה חדשה), התייעצתי עם תזונאית מוסמכת, ואפילו חזרתי קצת לשיעורי ביולוגיה של התיכון (תודה לאל שיש יוטיוב!).
מקורות מפתיעים: מה למדתי מסבתא שלי (ומאפליקציה סינית)
אז, אחרי כל המחקרים, גיליתי שחסר לי ברזל. אבל לא רק. חסר לי גם קצת ויטמין D, מגנזיום – והפתעה, הפתעה – אפילו אומגה 3. אבל התובנה הכי גדולה הגיעה ממקום לא צפוי בכלל.
יום אחד, דיברתי עם סבתא שלי על הבעיות שלי. והיא, עם כל החוכמה שלה, אמרה לי: "נעמה, תזכרי, הגוף שלך הוא כמו אדמה. אם לא תטפלי בה, היא לא תיתן לך פירות." מדהים, נכון? זה כל כך פשוט, אבל כל כך נכון.
ואז, קרה עוד משהו מוזר. התחלתי להשתמש באפליקציה סינית של רפואה מסורתית. כן, אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי, אבל האפליקציה הזו שאלה אותי שאלות על אורח החיים שלי, על הרגלי האכילה שלי, ונתנה לי המלצות מותאמות אישית. והאמת? זה היה ממש מועיל. היא גרמה לי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם קודם, כמו החשיבות של אכילה בעונות הנכונות, או ההשפעה של מצב הרוח שלי על העיכול.
התובנה המפתיעה: זה לא רק מה שאוכלים, אלא איך אוכלים
אז כן, גיליתי שאני צריכה לקחת תוספי תזונה, ושיניתי קצת את התפריט שלי. אבל התובנה הכי משמעותית הייתה שהבעיה היא לא רק מה אני אוכלת, אלא איך אני אוכלת.
לדוגמה, גיליתי שאני אוכלת מהר מדי, שאני לא לועסת מספיק טוב, שאני אוכלת מול הטלוויזיה או המחשב – כלומר, בלי לשים לב בכלל. וזה משפיע על העיכול, על ספיגת החומרים המזינים, ועל תחושת השובע.
זה הכל עניין של מודעות.
התחלתי לאכול לאט יותר, לשים לב לטעמים, להודות על האוכל שלי. התחלתי לאכול בישיבה, בלי הסחות דעת. וזה עשה הבדל עצום. פתאום, הרגשתי שאני סופגת יותר חומרים מזינים, שהגוף שלי מקבל את מה שהוא צריך.
האם יש פתרון קסם? (רמז: אין)
אז האם מצאתי את הפתרון המושלם? ממש לא. עדיין יש לי ימים שבהם אני מרגישה עייפה, או שהציפורניים שלי נשברות. אבל עכשיו אני יודעת להקשיב לגוף שלי, להבין את הסימנים שהוא שולח לי, ולפעול בהתאם.
אני גם יודעת שזה מסע מתמשך. אין פתרון קסם, אין כדור פלא שיפתור את כל הבעיות שלי. זה עניין של הקשבה, של מודעות, של ניסוי וטעייה.
ואת? מה הגוף שלך מנסה לספר לך?
אני מזמינה אותך לחשוב על זה. אילו סימנים את רואה בגוף שלך? מה את מרגישה? האם את מקשיבה לעצמך באמת?
זה לא קל, אני יודעת. אבל זה שווה את זה. כי בסופו של דבר, הגוף שלנו הוא הבית שלנו. ואם לא נטפל בו, לא יהיה לנו איפה לגור.
אני באמת סקרנית לשמוע מה את חושבת. שתפי אותי בתגובות! אולי ביחד נמצא עוד תובנות מפתיעות.
