אוקיי, בואו נדבר על זה. על מברשות יבשות, על לימפה, ועל הניסוי האישי שלי שהתחיל בסקפטיות מוחלטת והסתיים… ובכן, תכף תגלו.
תמיד הייתי טיפוס של "סבון, מים, וזהו". כל הריטואלים המפונפנים האלה של טיפוח העור נראו לי בזבוז זמן מוחלט. אבל משהו קרה. התחלתי להרגיש נפוחה, עייפה, וקצת… תקועה. ראיתי פרסומות על מברשת יבשה, קראתי קצת על ניקוז לימפתי, וחשבתי לעצמי: "מה כבר יכול לקרות?".
אז קניתי מברשת. כזאת עם זיפים קשים מעץ, כמו שאומרים שצריך. עכשיו, אני חייבת להודות – הפעם הראשונה הייתה סיוט. זה כאב! הרגשתי כמו קרש גיהוץ. אבל הבטחתי לעצמי שבועיים. שבועיים של מברשת יבשה לפני המקלחת.
השבוע הראשון: סקפטיות מול עקשנות
האמת? בשבוע הראשון לא קרה כלום. כלום מוחלט. אולי העור שלי היה טיפה יותר חלק, אבל חוץ מזה – נאדה. התחלתי לחשוב שזרקתי כסף לפח. שככה זה – כל הטרנדים האלה נועדו לגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים.
אבל אז נתקלתי במאמר מעניין על מערכת הלימפה. אתם יודעים, אותה מערכת מסתורית שאף אחד לא טורח להסביר לנו עליה בשיעורי ביולוגיה. מסתבר שהיא אחראית לסילוק רעלים מהגוף, ושהיא לא תמיד עובדת כמו שצריך, במיוחד אם אנחנו יושבים הרבה, לא שותים מספיק, ולא זזים מספיק (היי, זאת אני!). המאמר הזה, מתוך ה- Journal of Lymphatic Biology, ממש גרם לי לחשוב אחרת. פתאום המברשת היבשה נראתה כמו מעין "מאיץ" למערכת הזאת.
הבנתי פתאום שלגוף שלי יש מערכת שלמה שאני בכלל לא מקשיבה לה.
המשכתי. התחלתי לעשות את זה יותר בעדינות, תוך כדי שאני מקשיבה לגוף שלי. ניסיתי לעקוב אחרי כיוון זרימת הלימפה, מלמטה למעלה, לכיוון הלב. והכי חשוב – התחלתי לשתות יותר מים.
השבוע השני: הפתעה! (או אולי זה פלצבו?)
בשבוע השני התחילו לקרות דברים. לא דרמטיים, אבל מורגשים. קודם כל, שמתי לב שהנפיחות שלי ירדה. הבטן שלי הייתה פחות תפוחה, והרגשתי יותר קלילה. אבל זה לא הכל. פתאום הייתה לי יותר אנרגיה. לא איזה בוסט מטורף של קפאין, אלא אנרגיה יציבה כזאת, שנמשכת לאורך כל היום.
אבל השינוי הכי מפתיע היה במצב הרוח שלי. משהו השתחרר. הרגשתי יותר חיונית, יותר שמחה. כאילו ניקיתי לא רק את הגוף שלי, אלא גם את הראש שלי.
אני יודעת מה אתן חושבות. "בטח זה פלצבו". ואולי זה נכון. אבל האמת? לא אכפת לי. אם מברשת יבשה גרמה לי להרגיש יותר טוב, אז למה לא?
תובנות (וסימני שאלה)
הניסוי הקצר הזה לימד אותי כמה דברים חשובים:
- הגוף שלנו חכם יותר ממה שאנחנו חושבים. הוא יודע מה הוא צריך, רק צריך ללמוד להקשיב לו.
- גם דברים קטנים יכולים לעשות שינוי גדול. עשר דקות של מברשת יבשה ביום יכולות לעשות הבדל עצום.
- אנחנו צריכים להיות יותר סקרנים לגבי הגוף שלנו. לא לחכות שהוא יתקלקל כדי להתחיל להתעניין בו.
הפסקתי לראות בגוף שלי מכונה. התחלתי לראות בו בית.
עכשיו, אני לא אומרת שכולכם צריכים לרוץ לקנות מברשת יבשה. אני רק אומרת – תנסו. תקשיבו לגוף שלכם. תהיו סקרנים. ואל תפחדו לנסות דברים חדשים.
אבל רגע, לפני שאנחנו מסיימות, יש לי שאלה בשבילכן: מה אתן עושות כדי להקשיב לגוף שלכן? מה עובד בשבילכן? שתפו אותי בתגובות! אולי נלמד משהו אחת מהשנייה.
