האמת? חשבתי שאני יודעת הכל. טוב, אולי לא הכל, אבל מספיק כדי לרקוח שיקויים שיעשו פלאים. צמחי מרפא תמיד קסמו לי. משהו בעוצמה החבויה בעלים קטנים, בשורשים עמוקים, גרם לי להרגיש כמו אלכימאית מודרנית.
אז התחלתי. אספתי, ייבשתי, ערבבתי. לכל חברה הייתה פורמולה אישית, לכל כאב הייתה תרופה. הרגשתי שאני עוזרת, מקלה, משפרת חיים. עד ש...בום.
אחת החברות הכי טובות שלי, ליאת, סבלה מנדודי שינה קשים. הצעתי לה תערובת מיוחדת שהכנתי מלבדנדר, קמומיל ושורש ולריאן. הרי שילוב קלאסי, מה יכול להשתבש?
אחרי שבוע, ליאת התקשרה. הקול שלה היה מוזר. "נעמה," היא אמרה, "זה...החמיר. אני ישנה פחות, חולמת סיוטים, ומרגישה חרדה יותר מאי פעם."
אני זוכרת את הלב שלי צונח לרצפה. מה עשיתי? איפה טעיתי?
הטעות הקריטית שלי הייתה יהירות.
הקשבתי לידע, אבל לא הקשבתי לליאת.
חשבתי שאני יודעת מה היא צריכה, מבלי באמת להתעמק בשורש הבעיה שלה. הסתמכתי על נוסחה מוכרת, במקום להתאים אותה אליה.
"טיפול בצמחי מרפא צריך להיות מותאם אישית כמו חליפה בתפירה אישית," אומרת ד"ר אביבה רום, רופאה ומיילדת המתמחה ברפואת צמחים (מקור: Botanical Medicine for Women's Health). והיא צודקת.
אבל איך עושים את זה נכון? איך עוברים מידע גנרי לטיפול מותאם?
השיעור הראשון: שאלות, שאלות, שאלות.
הבנתי שהייתי צריכה לשאול את ליאת הרבה יותר שאלות. לא רק "את לא מצליחה לישון?", אלא:
- מה מלחיץ אותך בתקופה הזו?
- איך נראים החלומות שלך?
- איך את מרגישה בגוף שלך לפני השינה?
שאלות שמכוונות לחיבור רגשי, לא רק לאבחון סימפטום.
השיעור השני: פחות זה לפעמים יותר.
טעות נפוצה היא להעמיס על תערובת צמחי מרפא. "לפעמים, צמח אחד, שנבחר בקפידה, יהיה יעיל יותר מקוקטייל מורכב," הסבירה לי פעם סבתא של חברה, שהייתה מרפאה עממית.
זה הדהים אותי. איך יכול להיות? הרי חשבתי שככל שיש יותר רכיבים פעילים, כך התרופה תהיה חזקה יותר! אבל למדתי שכל צמח משפיע עלינו בצורה מורכבת, ויותר מדי צמחים יכולים ליצור בלבול במערכת.
השיעור השלישי: הקשבה אינטואיטיבית.
כאן זה נהיה קצת...רוחני. אבל אני חייבת להיות כנה. אחרי הפדיחה עם ליאת, התחלתי להקשיב לא רק למילים, אלא גם לאנרגיה של האדם שעומד מולי.
זה אולי נשמע מופרך, אבל כשאתה באמת מתכוון לעזור, משהו משתנה. אתה קולט רמזים עדינים, ניואנסים בשפת הגוף, גוון בקול. דברים שאף ספר לא יכול ללמד אותך.
אז מה עשיתי עם ליאת?
הפסקתי את התערובת הקודמת. ישבתי איתה שוב, הפעם עם הרבה יותר סבלנות והקשבה. גיליתי שהיא עוברת תקופה לחוצה בעבודה, שהיא מפחדת מכישלון, ושזה מתבטא בחלומות שלה.
במקום תערובת להרגעה כללית, הכנתי לה תערובת עדינה של פרחי באך, בעיקר רסקיו רמדי ו-mimulus, שנועדו להרגיע פחדים ספציפיים.
זה עבד. לא בן לילה, אבל לאט לאט החרדה שלה פחתה, השינה השתפרה, והיא חזרה להיות ליאת שאני מכירה ואוהבת.
היום, כשאני מתייחסת לצמחי מרפא, אני כבר לא אלכימאית. אני יותר כמו...מתווכת. אני מתווכת בין הכוח של הצמחים לבין הצרכים הייחודיים של האדם שעומד מולי.
וזה, אני חושבת, ההבדל בין מידע לידע אמיתי.
ומה אתכם? האם גם אתם חוויתם טעות שלימדה אתכם שיעור חשוב? שתפו אותי בתגובות!