היי, אני נעמה. ואם אתן כאן, כנראה שגם אתן מרגישות את הקסם הזה של צמחי מרפא. את הריפוי העדין, את הקשר העמוק עם הטבע. אבל הקסם הזה יכול גם להיות קצת מטעה, תאמינו לי.
הטעות הקריטית שלי? סבלנות. או יותר נכון, חוסר סבלנות מוחלט.
הכל התחיל לפני כמה שנים. קראתי ספר על צמחי מרפא, התלהבתי, ורצתי להכין תערובת לשינה טובה יותר. לבנדר, קמומיל, מליסה - כל מה שכתוב בספר. הכנתי הכל בלהט, בלעתי את התערובת, ו… כלום. נהייתי עצבנית יותר, ישנתי פחות.
"מה זה השטויות האלה?" מלמלתי לעצמי בכעס. "זה לא עובד!"
התסכול הזה, חברות, כמעט גרם לי לוותר על הכל. חשבתי שצמחי מרפא זה סתם טרנד, גימיק. אבל משהו בי סירב להאמין. משהו אמר לי שיש פה משהו עמוק יותר, שאני פשוט מפספסת משהו.
ואז הבנתי.
צמחי מרפא זה לא כדור פלא. זה לא פתרון מהיר. זה תהליך. זה ריקוד עדין בין הגוף, הנפש והטבע.
לקח לי זמן להבין את זה. לחקור, ללמוד, לנסות, לטעות. גיליתי שאותה תערובת שינה "מושלמת" פשוט לא התאימה לי. כל אחת מאיתנו היא עולם ומלואו, עם צרכים שונים, רגישויות שונות.
התחלתי להתייחס לצמחי מרפא בכבוד, בסבלנות. התחלתי להקשיב לגוף שלי, להבין מה הוא צריך. ניסיתי צמחים שונים, במינונים שונים. שמתי לב לא רק לשינה, אלא גם למצב הרוח, לרמות האנרגיה, לעיכול.
וזה עבד. לאט לאט, אבל עבד. גיליתי שורש ולריאן, למשל, שעוזר לי להירגע בלי להרדים. גיליתי את קסם המרווה, שמקל על גלי חום. גיליתי שאני יכולה לרקוח תערובות שמחזירות לי את האיזון, את השלווה.
אבל רגע, מה בעצם השתנה?
אני חושבת שהשינוי העיקרי היה בגישה שלי. הפסקתי לחפש פתרון מהיר, והתחלתי להתייחס לצמחי מרפא כאל כלי עזר, כאל שותפים למסע הריפוי שלי.
"צמחי מרפא הם שפה. הם מדברים אלינו, אבל אנחנו צריכות ללמוד להקשיב," הסבירה לי פעם סבתא של חברה, מרפאה מסורתית. זה נשמע קצת מיסטי, אבל יש בזה משהו.
הקשבה. זה המפתח. הקשבה לגוף, לטבע, לאינטואיציה שלנו.
(מקור: "The Herbal Medicine-Maker's Handbook" מאת James Green. ספר קלאסי שמדגיש את החשיבות של הבנה אישית של צמחי מרפא.)
ומה למדתי על סבלנות, אתן שואלות?
למדתי שהטבע לא ממהר. הוא מתקדם בקצב שלו, בקצב הנכון. ואם אנחנו רוצות להצטרף אליו, אנחנו צריכות להאט. אנחנו צריכות לנשום. אנחנו צריכות להרפות.
למדתי שכישלון הוא חלק מהדרך. כל ניסיון שלא מצליח מלמד אותנו משהו. כל צמח שלא מתאים לנו מפנה את הדרך לצמח שכן מתאים.
למדתי שריפוי אמיתי הוא לא רק פיזי. הוא גם רגשי, הוא גם רוחני. הוא קשור ליכולת שלנו לקבל את עצמנו, לאהוב את עצמנו, לדאוג לעצמנו.
(מקור: מחקר שפורסם בכתב העת "Complementary Therapies in Medicine" מצא ששילוב של צמחי מרפא עם טכניקות הרפיה כמו מדיטציה הגביר את יעילות הטיפול בחרדה.)
אז מה עכשיו? האם אני ממליצה לכולן לרוץ להכין תערובות צמחים? לא בהכרח. אני ממליצה להתחיל בקטן. לחקור, ללמוד, להתייעץ עם מטפלים מוסמכים. אבל הכי חשוב – להקשיב לעצמכן.
כי בסופו של דבר, צמחי מרפא הם רק כלי. הכוח האמיתי נמצא בתוכנו. הכוח לרפא את עצמנו, לאהוב את עצמנו, לחיות חיים מלאים יותר.
אז שתפו אותי, מה הטעות הכי גדולה שלכן שעשיתן עם צמחי מרפא? ואילו תובנות קיבלתן ממנה? אני כאן כדי להקשיב וללמוד יחד איתכן.
