אוקיי, אני חייבת לשתף אתכם במשהו שהדהים אותי. תמיד חשבתי שאני ישנה טוב. נופלת למיטה מותשת, נרדמת תוך שניות, קמה בבוקר… לא רע, נכון? טעות. גדולה.
הכל התחיל כשקניתי את המוניטור דופק הזה, כן, זה שעוקב אחרי השינה. בהתחלה, זה היה סתם מתוך סקרנות. רציתי לראות כמה שעות אני באמת ישנה, באיזה עומק. אבל מה שגיליתי? וואו. גרף אחד ארוך ומפחיד שסיפר סיפור אחר לגמרי.
הייתי בטוחה שמשהו לא בסדר עם המכשיר. איך זה יכול להיות שאני מבלה כל כך הרבה זמן בשינה שטחית, ורק מעט מאוד בשינה עמוקה? זה הרי אמור להיות הפוך!
אז התחלתי לחקור. קראתי מחקרים (אחד מ-Sleep Foundation ממש פתח לי את העיניים), שמעתי פודקאסטים על שינה (הפודקאסט של Matthew Walker הוא מאסט!), ואפילו דיברתי עם רופא המשפחה שלי (הוא היה סקפטי בהתחלה, אבל השתכנע!). גיליתי שהדופק בלילה יכול לחשוף המון על איכות השינה שלנו. דופק גבוה מדי יכול להעיד על סטרס, חוסר שקט, או אפילו בעיות רפואיות.
אבל הבעיה האמיתית הייתה שאני, נעמה, המומחית לכאורה לניהול זמן ו"הספק הספק הספק", בעצם דפקתי לעצמי את השינה בלי לדעת.
הסוד שלא מספרים לכם על שינה: היא לא רק עניין של כמות, אלא בעיקר של איכות.
נכון, זה נשמע קלישאתי, אבל תחשבו על זה: אתם יכולים לישון 8 שעות ולהרגיש כאילו דרס אתכם טרקטור, או 6 שעות ולהרגיש כמו חדשים. ההבדל הוא באיכות השינה.
אז מה עשיתי? קודם כל, הפסקתי עם הקפה אחרי הצהריים. כן, אני יודעת, זה קשה. אבל תאמינו לי, זה משתלם. (למרות שאני עדיין מתגעגעת לקפה של 4...).
הדבר השני שעשיתי זה להתחיל לעשות מדיטציה לפני השינה. בהתחלה זה היה נורא. הייתי מרגישה רק תסכול וחרדה. אבל לאט לאט, התחלתי להצליח להרגיע את הראש. מצאתי אפליקציה ממש טובה בשם Headspace, ויש להם מדיטציות מיוחדות לשינה. ממליצה בחום!
הנה משהו שאף אחד לא מספר לכם: הצלחה לא מגיעה בבת אחת. זה תהליך, ולפעמים הוא מלווה בכישלונות.
ניסיתי גם לעשות "טקס שינה" - כיבוי מסכים שעה לפני השינה, מקלחת חמה, ספר טוב (לא משהו מותח מדי!), ותה צמחים. לא תמיד הצלחתי לעמוד בזה, אבל כשהצלחתי, השינה שלי הייתה הרבה יותר טובה.
אבל השינוי הכי גדול קרה כששיניתי את הגישה שלי לשינה. הפסקתי לראות בה משהו שאני צריכה "לתקתק" כדי להספיק יותר דברים. התחלתי לראות בה הזדמנות להתחדשות, לרגיעה, לטיפול עצמי.
וזה שינה הכל.
הגרף של הדופק שלי בלילה התחיל להראות יותר טוב. התחלתי להרגיש יותר אנרגטית, יותר מרוכזת, ויותר שמחה. פתאום הבנתי כמה השינה שלי השפיעה על כל תחומי החיים שלי.
אבל האם זה אומר שהגעתי לשלמות? ממש לא. יש לי עוד ימים שאני מתקשה להירדם, או ימים שאני קמה עייפה. אבל עכשיו, לפחות, אני מבינה מה קורה. יש לי את הכלים להתמודד עם זה.
אז מה למדתי מכל זה?
- ששינה היא לא מותרות, היא צורך. בדיוק כמו אוכל ומים.
- שכדאי להקשיב לגוף שלנו. הוא יודע מה טוב לנו.
- ושאל תפחדו לנסות דברים חדשים. לפעמים, הפתרון נמצא במקום הכי לא צפוי.
ואם אתם שואלים את עצמכם, "אבל נעמה, מה עם החיים החברתיים? מה עם הסדרות שאני רוצה לראות? מה עם הלילות הלבנים?" אז אני אגיד לכם: איזון. הכל במידה. אפשר ליהנות מהחיים, אבל לא על חשבון הבריאות שלנו.
אני עדיין לומדת, עדיין מנסה, עדיין משתפרת. ומה איתכם? האם גם אתם חושבים שהשינה שלכם טובה, אבל בעצם מסתתר שם סוד? אני מזמינה אתכם לשתף אותי בתגובות! מה אתם חושבים? האם גם אתם הייתם מופתעים מהדופק הלילי שלכם?
