היי, נעמה כאן. רגע, לפני שאני צוללת פנימה, תני לי לשאול אותך שאלה: מתי בפעם האחרונה הרגשת ששאלה אחת פשוטה טרפה לך את כל הקלפים? לי זה קרה לפני כמה שנים, וזה קשור לצמחי מרפא, תאמינו או לא.
אני זוכרת את הפגישה הזו כאילו הייתה אתמול. ישבתי מול אורי, מומחה צמחי המרפא המדהים הזה, עם רשימה ארוכה של תלונות – עייפות כרונית, מתח תמידי, נדודי שינה. כאילו חייתי על טורבו שלא מכבה. ציפיתי לקבל פתרונות צמחיים קונקרטיים, משהו שיעזור לי לתפקד. משהו חיצוני.
אורי הקשיב בסבלנות, ואז, אחרי שסיים לרשום, הוא הרים את מבטו ושאל אותי: "נעמה, מה את רוצה לרפא?"
פשוט ככה. לא איזה סימפטום, לא איזו מחלה, לא איזו תוצאה במעבדה. אני. מה אני רוצה לרפא?
הייתי המומה.
תמיד התייחסתי לצמחי מרפא כאל תרופה – משהו שלוקחים כדי לתקן משהו שבור. אבל השאלה של אורי... היא פתחה לי פתח לעולם אחר לגמרי. זה לא היה רק על ריפוי הגוף, זה היה על ריפוי הנפש. זה היה על חיבור עמוק יותר לעצמי. זה היה על הבנה של עצמי.
ואז הבנתי - אני רוצה לרפא את הניתוק. הניתוק מעצמי, מהגוף שלי, מהטבע. רציתי לרפא את הצורך התמידי לרצות אחרים על חשבון עצמי. רציתי לרפא את הפחד שלי להיות פגיעה.
אורי חייך. "צמחי מרפא יכולים לעזור לך במסע הזה," הוא אמר. "אבל הם רק כלים. את הנהגת."
וזהו. השאלה הזו שינתה הכל. זה לא היה יותר על 'מה לקחת בשביל X'. זה היה על 'איך אני יכולה להשתמש בצמחים כדי להעמיק את החיבור שלי לעצמי, להבין את הצרכים שלי, ולטפל בעצמי באמת?'
זו הייתה נקודת מפנה.
התחלתי לחקור את הצמחים לא רק מבחינה ביוכימית, אלא גם מבחינה אנרגטית ורגשית. התחלתי להתבונן בצמחים בטבע, להקשיב להם, להבין את המסרים שלהם. גיליתי, למשל, שהמליסה, הצמח שהשתמשתי בו בעבר רק כדי להרגיע את מערכת העיכול שלי, היא גם צמח של שמחה ואופטימיות. התחלתי להשתמש בו לא רק כשהייתה לי בטן רגיזה, אלא גם כשהרגשתי עצובה או מדוכדכת.
ואז, גיליתי משהו חשוב באמת: צמחי מרפא לא עובדים בוואקום. הם חלק ממערכת אקולוגית שלמה – מערכת שכוללת אותנו. איך שאנחנו אוכלים, איך שאנחנו ישנים, איך שאנחנו מתייחסים לעצמנו – כל זה משפיע על האופן שבו הצמחים משפיעים עלינו. מחקרים מראים שסטרס כרוני יכול לשבש את יכולת הגוף לספוג חומרים מזינים מהמזון, מה שאומר שגם הצמח הכי עוצמתי לא יעבוד אם אנחנו לא מטפלים בשאר הגוף והנפש שלנו (לדוגמה, ראו מחקרים על השפעת סטרס על מערכת העיכול ב-"Journal of Clinical Gastroenterology").
אבל, רגע של כנות? היו גם לא מעט ניסיונות כושלים. זוכרת את הפעם שניסיתי לרפא את העייפות שלי עם ג'ינסנג, רק כדי למצוא את עצמי עצבנית וחסרת מנוחה? (אופס!). למדתי בדרך הקשה שמה שעובד בשביל מישהו אחד, לא בהכרח יעבוד בשביל מישהו אחר.
היום, אני עדיין לומדת. עדיין טועה. אבל אני גם הרבה יותר מחוברת לעצמי. אני מקשיבה לגוף שלי, אני מבינה את הצרכים שלי, ואני משתמשת בצמחי מרפא ככלי לתמיכה במסע הריפוי העצמי שלי.
אז, מה אני מנסה להגיד?
אני לא אומרת שצמחי מרפא הם הפתרון לכל הבעיות שלכם. אבל אני אומרת שהם יכולים להיות כלי עוצמתי לגילוי עצמי, לריפוי עמוק, ולחיבור מחודש לעצמנו ולטבע.
וגם, חשוב לזכור: אין פתרונות קסם. זה מסע.
אז בפעם הבאה שאתם פונים לצמח מרפא, אל תשאלו רק 'מה זה מרפא'. שאלו את עצמכם: 'מה אני רוצה לרפא?'
אני באמת סקרנית – מה אתם הייתם עונים לשאלה הזו? שתפו אותי בתגובות.
