האמת? תמיד הסתכלתי על צמח האלוורה הזה בגינה בחשדנות קלה. כן, ידעתי שהוא מרגיע כוויות שמש, אבל מעבר לזה? הוא נראה לי קצת... מיותר. עקשן כזה, גדל פרא, תופס מקום סתם. קצת כמוני, אם לדייק.
ואז סבתא סולטנה נכנסה לתמונה.
סבתא סולטנה, המרוקאית האהובה שלי, הייתה אישה של סודות קטנים וחכמה עתיקת יומין. היא תמיד ידעה מה להגיד, איך לגעת, איך לרפא. והיא תמיד הריחה כמו תבלינים. ריח של בית.
אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול. התלוננתי על פצעי בגרות עיקשים שהופיעו לי פתאום, כאילו חזרו לנקום בי על כל השנים שבהן העור שלי היה חלק. ניסיתי הכל – קרמים יקרים, תרופות סבתא אחרות (כוויות לימון, מישהו?) – כלום לא עבד. התסכול שלי הגיע לשיאים חדשים. "אוף, זה לא פייר!" מלמלתי לעצמי.
סבתא סולטנה רק חייכה. "חכי, יא נעמה. יש לי משהו בשבילך."
ואז היא ניגשה, בלי להתמהמה, אל האלוורה העקשנית שלי. קטפה עלה, סחטה את הג'ל הנוזלי, ואמרה לי למרוח אותו על הפנים. הסתכלתי עליה בספקנות. "אבל סבתא, זה סתם אלוורה!"
היא צחקה. "סתם? את לא יודעת מה זה שווה, הבונבונה שלי. זה סוד של שנים. זה מה ששמר על העור שלי חלק כל השנים האלה. זה, וקצת שמן ארגן אמיתי."
אני מודה, הייתי סקפטית. אבל ניסיתי. לא הייתה לי ברירה.
ומה אתן יודעות? אחרי כמה ימים, הפצעים התחילו להירגע. האדמומיות פחתה, העור נראה רגוע יותר. לא האמנתי. האלוורה העקשנית הזו, שהתעלמתי ממנה כל כך הרבה זמן, הייתה התשובה שלי.
אבל כאן הסיפור רק מתחיל. כי מה שסבתא סולטנה עשתה אחר כך שינה את כל התפיסה שלי לגבי טיפוח העור.
היא לא רק אמרה לי למרוח את הג'ל. היא לימדה אותי איך למרוח אותו. היא הסבירה לי על התכונות המרגיעות והאנטי-דלקתיות של האלוורה (שמאוחר יותר למדתי עליהן יותר לעומק במאמרים כמו זה של ה-National Center for Complementary and Integrative Health, אבל אז זה היה רק ידע שעבר מדור לדור). אבל יותר מזה, היא לימדה אותי על הקשר בין העור שלנו לבין הנפש שלנו.
"הפנים שלך, נעמה," היא אמרה, "הן מראה לנשמה שלך. אם את לחוצה, אם את לא ישנה טוב, זה יופיע על הפנים שלך."
היא צדקה.
אז הבנתי שהאלוורה לא רק מרגיעה את העור שלי. היא מרגיעה את הנפש שלי. הריח העדין, התחושה הקרירה על העור, הריטואל הקטן של מריחת הג'ל – כל אלה יצרו עבורי רגע של שקט, רגע של נחת בתוך הכאוס של החיים.
זה לא היה רק על טיפוח העור. זה היה על טיפוח עצמי.
אבל רגע לפני שאתן רצות לקטוף את האלוורה הקרובה, חשוב לי להגיד משהו. האלוורה היא לא תרופת פלא. היא לא תפתור את כל הבעיות שלכן. לפעמים צריך גם רופא עור, תזונה נכונה, שינה טובה. לא הכל אפשר לפתור עם עלה אחד.
האמת? ניסיתי את השיטה הזו על חברה שלי, שסובלת מאקזמה חמורה. זה לא עזר לה בכלל. זה גרם לעור שלה להיות מגורה יותר. אז הבנתי שמה שעובד לי, לא בהכרח יעבוד לכולן. זו הסיבה שאני תמיד אומרת – הקשיבו לגוף שלכן.
אבל מה שלמדתי מסבתא סולטנה יישאר איתי לנצח. לא רק איך להשתמש באלוורה, אלא איך להקשיב לעצמי, איך למצוא רגע של שקט בתוך הכאוס, איך לטפח את הנפש ואת הגוף כאחד. זה שיעור שלמדתי גם כשחקרתי לעומק את הקשר בין מתח ומחלות עור, נושא שמודגש במחקרים רבים (לדוגמה, ראו את המאמר הזה ב-Journal of Investigative Dermatology).
היום, האלוורה העקשנית שלי היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אני מורחת את הג'ל שלה על הפנים, על הידיים, על כל מקום שמרגיש צורך בנחמה. ואני תמיד זוכרת את סבתא סולטנה, את החיוך שלה, את הריח של התבלינים, את החכמה העתיקה שלה.
והשאלה שאני משאירה אתכן איתה היא: איזה צמח עקשן יש לכן בחיים, שמסתיר בתוכו סודות גדולים? אולי הגיע הזמן להסתכל עליו קצת אחרת.
