אני חייבת להתוודות: הייתי סקפטית. מאוד סקפטית. כשחברה טובה סיפרה לי על "המתכון הסודי" לשמן זית מתובל שהיא גילתה במנזר נידח באיטליה, גלגלתי עיניים. שמן זית? מה, זה איזה פתרון קסם חדש לכאבי גב שהרופאים לא יודעים עליו?
אבל הכאבים שלי... אוף, הכאבים. הם היו שם כל הזמן. מעקצצים, מציקים, לפעמים פשוט משתקים. ניסיתי הכל: פיזיותרפיה, תרופות, משחות, דיקור סיני... כלום לא עזר באמת, רק שיכוך זמני.
אז, נואשת, החלטתי לנסות את השמן הזה. מה כבר יכול לקרות? חשבתי לעצמי. גרוע יותר כבר לא יהיה.
והאמת? אני עדיין קצת בהלם.
הריח של השמן, ברגע שפתחתי את הבקבוק, היה משהו אחר. תערובת של עשבי תיבול שאני לא מזהה, שום חזק, ואיזו נימה מתקתקה שמזכירה לי ילדות. אבל הריח הוא רק ההתחלה.
ההכנה עצמה פשוטה להפליא (המתכון המלא בהמשך). אבל לפני שאני צוללת למרכיבים ולשיטה, אני רוצה לספר לכם על התגובה של הגוף שלי. אחרי כמה ימים של עיסויים עם השמן, שמתי לב למשהו מוזר: הכאבים התחילו להרפות. לא נעלמו לגמרי, כן? אבל הם היו פחות חזקים, פחות תכופים. יכולתי סוף סוף לישון לילה שלם בלי להתעורר מכאבים. יכולתי לשחק עם האחיינים שלי בלי להרגיש כאילו אני עומדת להישבר.
זה נשמע כמו פרסומת, נכון? אני יודעת. אבל אני מבטיחה לכם, זה אמיתי. והכי חשוב, זה גרם לי לחשוב. מה בעצם קורה פה? האם זה השמן עצמו? אולי זה הציפייה האופטימית? ואולי... זה משהו אחר לגמרי?
המסע שלי בעקבות סבתא מריה
החלטתי לחקור. לא רק את המתכון עצמו, אלא גם את ההיסטוריה שלו. החברה שלי, ליאורה, סיפרה לי שהמתכון עבר מדור לדור במשפחה של נזירות באזור אומבריה באיטליה. המתכון הגיע לסבתא מריה, אישה חכמה ומרפאה בעשבים, והיא שמרה עליו בסוד כמוס.
מה מיוחד בשמן הזה? התחלתי לחפש מחקרים על המרכיבים שלו. שמן זית כתית מעולה, כמובן, עשיר בנוגדי חמצון ובחומצות שומן בריאות. אבל מה עם עשבי התיבול?
- שום: ידוע בתכונות האנטי-דלקתיות והאנטי-בקטריאליות שלו. מחקרים (כמו זה שפורסם ב-Journal of Nutrition) הראו ששום יכול להפחית כאבים ולהקל על דלקות מפרקים.
- רוזמרין: צמח מרפא עתיק יומין, המשמש לשיפור הזיכרון והריכוז, אך גם בעל תכונות אנטי-דלקתיות.
- לבנדר: מרגיע, מוריד מתח וחרדה, וגם עוזר להרפות שרירים מתוחים.
השילוב של המרכיבים האלה, כך נראה, יוצר סינרגיה שמחזקת את ההשפעות שלהם. אבל זה לא רק העניין של המדע. יש כאן משהו עמוק יותר.
מעבר למדע: הקסם של המסורת
דיברתי עם רופא המשפחה שלי, ד"ר כהן, על השמן. הוא היה סקפטי, כמובן, אבל הוא גם היה פתוח לשמוע. הוא הציע לי לעשות ניסוי קטן: להמשיך להשתמש בשמן, אבל גם לעקוב אחרי התזונה שלי, רמות הסטרס שלי, ואיכות השינה שלי.
"נעמה," הוא אמר לי, "לפעמים הכי חשוב זה לשים לב לגוף שלך. לא רק לסימפטומים, אלא גם למה שגורם לך להרגיש טוב."
וזה בדיוק מה שעשיתי. התחלתי לעשות יוגה, להקפיד על תזונה בריאה יותר, ולבלות יותר זמן בטבע. והשמן? הוא נשאר חלק מהשגרה שלי. לא כפתרון קסם, אלא ככלי שעוזר לי להקשיב לגוף שלי ולהעניק לו את מה שהוא צריך.
האם אני יודעת בוודאות שהשמן הוא זה שהקל על הכאבים שלי? לא. אבל אני כן יודעת שהוא נתן לי תקווה. הוא גרם לי להרגיש שאני יכולה לקחת שליטה על הבריאות שלי, שאני לא קורבן של הכאב.
המתכון הסודי (לא כל כך סודי)
אוקיי, הנה המתכון לשמן המופלא הזה:
- 1 כוס שמן זית כתית מעולה
- 6 שיני שום כתושות
- 2 כפות עלי רוזמרין טריים קצוצים
- 1 כף פרחי לבנדר מיובשים
- חצי כפית פלפל שחור גרוס
- (אפשר להוסיף גם עשבי תיבול נוספים שאוהבים כמו טימין, אורגנו, או מרווה)
מערבבים את כל המרכיבים בצנצנת זכוכית נקייה, סוגרים היטב, ומניחים במקום חשוך וקריר למשך שבועיים לפחות. מסננים את השמן לפני השימוש.
אני משתמשת בו לעיסוי הגב והצוואר, אבל אפשר גם להוסיף אותו למאכלים (בכמות קטנה).
אז מה למדתי?
גיליתי שהכאב הוא לא רק פיזי. הוא גם רגשי, נפשי, רוחני. שטיפול בכאב צריך להיות הוליסטי, להתייחס לכל הרבדים של הקיום שלנו. ושהתקווה, האמונה, והקשר עם הגוף שלנו, הם כוחות ריפוי עצומים.
השמן של סבתא מריה לא ריפא אותי לגמרי. אבל הוא עזר לי למצוא את הדרך שלי בחזרה לבריאות. והכי חשוב, הוא לימד אותי להקשיב לעצמי.
ועכשיו תורכם: האם ניסיתם פעם תרופה טבעית שהפתיעה אתכם? האם אתם מאמינים בכוח הריפוי של הטבע? שתפו אותי בתגובות!
