אוקיי, תקשיבו טוב, כי מה שאני הולכת לספר לכם שינה לי את כל התפיסה לגבי חוסן נפשי. שנים חשבתי שזה עניין של תרגילי נשימה, מיינדפולנס, אולי קצת תרפיה... נו, אתם יודעים, הדברים ה"רגילים". אבל אז גיליתי משהו אחר לגמרי. משהו שקשור לגוף.
ואני מודה, בהתחלה הייתי סקפטית. מאוד. איך תנועות גוף קטנות יכולות להשפיע על המוח שלי ברמה כזו? אבל כמו שאומרים, אי אפשר להתווכח עם התוצאות.
מה שאני גיליתי, אחרי הרבה מחקר, קריאה (גם של מקורות קצת מוזרים, אני מודה), ובעיקר ניסוי וטעייה על עצמי, זה שהמולקולה BDNF, או Brain-Derived Neurotrophic Factor, היא מולקולת המפתח לחוסן נפשי, והפעילות הגופנית היא המפעילה העיקרית שלה.
BDNF? מה זה בכלל?
אני יודעת, השם הזה נשמע כמו משהו משיעור ביולוגיה משעמם, אבל תסמכו עליי – זה הרבה יותר מעניין ממה שזה נשמע. BDNF הוא סוג של "דשן" למוח. הוא עוזר ליצירת קשרים חדשים בין תאי עצב, מגן על תאים קיימים, ואפילו מעודד יצירת תאי עצב חדשים! במילים אחרות, הוא עוזר למוח שלנו להיות גמיש, חזק ועמיד יותר בפני לחצים. מחקרים רבים (כמו זה שפורסם ב-Journal of Neuroscience בשנת 2015) מצביעים על קשר ישיר בין רמות BDNF גבוהות לבין שיפור במצב רוח, זיכרון ויכולת למידה.
עכשיו, החלק המעניין: איך אנחנו מגבירים את רמות ה-BDNF? הדרך הכי יעילה, כפי שהמחקרים מראים, היא פעילות גופנית. כן, אני יודעת, שמענו את זה מיליון פעם. אבל רגע, זה לא רק ספורט בשביל לרזות או בשביל להרגיש "טוב". זה משהו אחר.
אני אספר לכם משהו אישי. תקופה ארוכה הייתי תקועה במקום. הרגשתי חרדה, מוצפת, חסרת אנרגיה. ניסיתי הכל – מדיטציה, תזונה בריאה, אפילו הלכתי לטיפול. שום דבר לא באמת עזר. ואז, בייאוש, התחלתי ללכת. פשוט ללכת. כל יום, קצת יותר. בהתחלה זה היה סיוט. התעייפתי מהר, השתעממתי, הרגשתי מגוחכת. אבל המשכתי.
יום אחד, אחרי כמה שבועות, שמתי לב שמשהו השתנה. פתאום הצלחתי להתרכז יותר בעבודה, הרגשתי פחות חרדה, והכי חשוב – התחלתי לישון יותר טוב. זה לא היה שינוי דרמטי בן לילה, אבל זה היה שינוי אמיתי.
אז הבנתי. זה לא רק עניין של "לעשות ספורט". זה עניין של להפעיל את הגוף בצורה שמייצרת BDNF. וזה לא חייב להיות אימון מטורף בחדר כושר. זה יכול להיות הליכה קצרה בפארק, ריקוד ספונטני בסלון, או אפילו סתם לעמוד ולעשות קצת מתיחות מול המחשב.
אבל הנה הפאנץ' האמיתי: גיליתי שסוג התנועה משנה. לא כל פעילות גופנית יוצרת את אותה כמות של BDNF. התנועות הכי יעילות הן אלה שדורשות קואורדינציה, איזון ויצירתיות. למה? כי הן מגייסות יותר אזורים במוח, ובכך מגבירות את הייצור של BDNF.
זה לא משהו ששומעים עליו הרבה. רוב האנשים חושבים שכל פעילות גופנית היא טובה, וזה נכון, אבל יש פעילויות גופניות שהן ממש טובות למוח.
תחשבו על זה רגע: ריקוד, יוגה, טאי צ'י, טיפוס, אפילו משחקי ילדים כמו קפיצה בחבל או משחקי כדור – כל אלה דורשים מהגוף שלנו לעבוד בצורה מתואמת, יצירתית ומאתגרת. ואלה בדיוק סוגי התנועות שמגבירים את רמות ה-BDNF בצורה משמעותית. (מחקר מאוניברסיטת פיטסבורג ב-2011 הראה השפעה חיובית של פעילות אירובית על נפח ההיפוקמפוס, אזור במוח הקשור לזיכרון, באמצעות BDNF).
האמת? אני קצת מתבאסת שלא ידעתי את זה קודם. כמה שנים הייתי יכולה לחסוך לעצמי של תסכול וחרדה אם רק הייתי מבינה את הקשר הזה בין גוף ונפש. אבל כמו שאומרים, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא.
עכשיו, אני לא רוצה שתחשבו שאני טוענת שפעילות גופנית היא תרופת פלא לכל הבעיות. ברור שלא. חוסן נפשי הוא דבר מורכב שמושפע מהרבה גורמים – גנטיקה, תזונה, מערכות יחסים, ועוד. אבל מה שאני כן טוענת זה שהקשר בין תנועה ל-BDNF הוא קשר חזק ועוצמתי שיכול לעשות הבדל משמעותי בחיים שלנו.
אז מה עושים עכשיו? איך מתחילים לשלב את התובנה הזו בחיים שלנו?
אני מציעה להתחיל בקטן. במקום לנסות להפוך לספורטאים אולימפיים בן לילה, פשוט תנסו למצוא פעילות גופנית שאתם נהנים ממנה. משהו שגורם לכם להרגיש טוב בגוף, שמאתגר את המוח, ושמעורר את היצירתיות שלכם. זה יכול להיות כל דבר – ריקוד, יוגה, טיפוס, או אפילו סתם לשחק עם הילדים בפארק.
העיקר שתזוזו. שתתחילו להקשיב לגוף שלכם. שתתחילו להבין את הקשר המדהים הזה בין תנועה למוח.
כי בסופו של דבר, החוסן הנפשי שלנו טמון לא רק במחשבות שלנו, אלא גם בתנועות שלנו.
אז... מה אתם הולכים לעשות היום בשביל להזיז את עצמכם? אני סקרנית לשמוע!
