אוקיי, תקשיבו לי טוב כי זה עומד להיות משוגע. תה. כולנו שותים אותו, נכון? חם, מרגיע, לפעמים קצת ממריץ. אבל אי פעם עצרתם לחשוב ברצינות על הטמפרטורה שלו? אני לא מדברת על "חם לי מדי", אלא על מה באמת קורה לנו בגוף כשאנחנו לוגמים תה רותח מול תה פושר?
אני מודה, אני חולת תה. קמה בבוקר – תה. צהריים – תה. ערב – ניחשתם נכון, תה! הייתי בטוחה שאני מומחית, אבל אז נתקלתי במחקר קטן, כזה שאומר שתה רותח עלול להזיק לוושט. הוושט?! נכנסתי לפאניקה קלה.
ואז התחלתי לחפור.
מצאתי מחקר איראני (כן, דווקא משם!) שהראה קשר בין שתיית תה בטמפרטורות גבוהות לבין סיכון מוגבר לסרטן הוושט. זה לא היה מחקר עצום, אבל זה הספיק לי כדי להרים גבה ולחשוב: "אוקיי, נעמה, אולי את לא יודעת הכל."
וואו, רגע של מבוכה. אחרי שנים של התענגות על אדים חמים, פתאום התחלתי לפחד מכל לגימה.
אבל פה התחיל הניסוי האמיתי. החלטתי לבדוק בעצמי. הכנתי שני ספלים – אחד עם תה רותח ממש (כזה שאני אוהבת), ואחד עם תה פושר, כמעט קר. שום דבר אחר לא השתנה – אותו סוג תה, אותו זמן חליטה, הכל זהה.
בימים הראשונים הרגשתי מוזר עם התה הפושר. זה היה כמו לשתות משהו שאיבד מהקסם שלו. התגעגעתי לחום הזה שמלטף את הגרון. אבל המשכתי, נאמנה לניסוי שלי.
ואז קרה משהו שאף פעם לא ציפיתי לו.
התחלתי לשים לב לדברים קטנים. הטעם של התה נעשה יותר מורגש. פתאום יכולתי להבחין בניואנסים שלא שמתי לב אליהם קודם. זה כמו לראות תמונה באיכות HD אחרי שנים של צפייה בטלוויזיה מיושנת.
אבל זה לא הכל. הרגשתי יותר אנרגטית. יותר ממוקדת. כאילו התה הפושר לא רק שלא הזיק לי, אלא אפילו עזר לי!
ידעתם שלטמפרטורה של משקה יכולה להיות השפעה משמעותית על ספיגת נוגדי החמצון שלו? גם אני לא! מסתבר שלפעמים, חום קיצוני עלול לפגוע בתכונות המועילות של התה. (ד"ר רותם כהן, מומחית לתזונה, הסבירה לי את זה בפגישת ייעוץ שבוע שעבר).
אני יודעת, זה נשמע הזוי. איך תה פושר יכול להיות יותר טוב מתה רותח?
אבל הנה התובנה המפתיעה: זה לא רק עניין של טמפרטורה, אלא של הקשבה. הקשבה לגוף שלי. הקשבה למה שעושה לי טוב. שנים התרגלתי לשתות תה רותח בלי לחשוב פעמיים, כי ככה תמיד עשיתי. רק כשעצרתי והתחלתי לשים לב, גיליתי משהו חדש.
זה גרם לי לחשוב – כמה דברים אנחנו עושים על אוטומט, בלי באמת לשאול את עצמנו אם הם משרתים אותנו? כמה הרגלים ישנים מנהלים אותנו, במקום שאנחנו ננהל אותם?
אני לא אומרת שכולכם צריכים לזרוק את התה הרותח לפח. ממש לא. אבל אני כן ממליצה לכם לעצור לרגע ולשאול את עצמכם: מה אתם אוהבים? מה מרגיש לכם נכון?
אולי תגלו שהתשובה תפתיע אתכם. אולי תגלו, כמוני, שאפשר ללמוד משהו חדש גם מדברים שנראים לנו מובנים מאליהם.
אז מה למדתי מכל הסיפור הזה? שתה פושר הוא לא בהכרח תחליף לתה רותח. הוא בעיקר תזכורת לכך שלפעמים, דווקא הוויתור על המוכר והנוח יכול לפתוח לנו דלת לעולם חדש של טעמים, תחושות ותובנות.
וזה, חברים, שווה הכל.
נ.ב. אני עדיין שותה תה רותח לפעמים, אבל רק כשאני באמת רוצה אותו. וזה, מסתבר, עושה את כל ההבדל. מה איתכם? שתפו אותי בתגובות! איך אתם אוהבים את התה שלכם, ומה גיליתם על עצמכם תוך כדי כך?
