אוקיי, בואו נדבר רגע על סטרס. לא הסטרס ה"עובדים מהבית עם ילדים ברקע" הוויראלי, אלא הסטרס האמיתי, זה שמתגנב לך מתחת לעור, גורם לך לישון פחות טוב ולחשוב יותר מדי. מכירות את זה? כי אני לגמרי מכירה.
תמיד הייתי סקפטית לגבי כל הטכניקות האלה של "נשימה עמוקה" ו"מדיטציה מודעת". זה תמיד נשמע לי כמו משהו שאומרים לאנשים כדי להרגיע אותם, אבל בלי באמת לעזור. כמו להגיד "יהיה בסדר" כשברור שלא יהיה.
ואז, לפני כמה חודשים, נתקלתי במשהו שונה לגמרי. טכניקת נשימה יפנית עתיקה, שאמורה להוריד סטרס תוך 30 שניות. אני, כמובן, גלגלתי עיניים. 30 שניות? נו באמת. אבל הייתי מיואשת מספיק כדי לנסות.
אז מה זה בעצם? הטכניקה נקראת "נשימת אריכות ימים" או "Long Breath Method", והיא מבוססת על רעיון פשוט: נשיפה ארוכה יותר מנשימה מכניסה את הגוף למצב של רגיעה. אתן יודעות, כאילו לוחצים על כפתור ה"ריסטארט" הפנימי הזה.
הנה איך זה עובד:
- עומדות ישרות. כן, חשוב לעמוד. זה עוזר לסרעפת לעבוד כמו שצריך.
- נושמות לאט פנימה במשך 3 שניות. שימו לב שהבטן מתרחבת, לא החזה.
- נושפות החוצה לאט במשך 6 שניות. ממש לאט. כאילו אתן מנסות לכבות נר עם זרם אוויר קבוע.
זה הכל. פשוט, נכון? אז זהו, שממש לא פשוט בהתחלה.
הניסיון הראשון שלי היה כישלון טוטאלי. לא הצלחתי לנשוף במשך 6 שניות! הרגשתי שאני עומדת להתעלף. צחקתי על עצמי, ואמרתי לעצמי שאין מצב שזה עובד. אבל משהו קטן בי סירב לוותר. אולי זו הסקרנות, אולי הייאוש, אולי סתם רציתי להוכיח שאני צודקת.
למחרת ניסיתי שוב. הפעם זה היה קצת יותר טוב. הצלחתי לנשוף במשך 4 שניות. עדיין לא 6, אבל התקדמות. אחרי כמה ימים של תרגול, הצלחתי להגיע ל-6 שניות. ואז... משהו קרה.
פתאום הרגשתי יותר רגועה. פחות לחוצה. יותר מחוברת לגוף שלי. זה היה מוזר. אבל זה עבד.
אני לא יודעת להסביר בדיוק למה זה עובד. אולי זה קשור למערכת העצבים הפאראסימפתטית, שאחראית על מצב של רגיעה. אולי זה קשור לזה שכשמתרכזים בנשימה, שוכחים מהדאגות. ואולי זה סתם אפקט פלצבו. לא משנה למה, העיקר שזה עובד.
אבל רגע, לפני שאתן רצות להתחיל לנשום כמו יפניות זקנות, יש כמה דברים שחשוב לדעת.
- זה לא קסם. זה לא יעביר את כל הסטרס שלכן בבת אחת. זה כלי, לא פתרון קסם.
- צריך להתאמן. כמו כל דבר, זה דורש תרגול. אל תצפו לתוצאות מיידיות.
- זה לא מתאים לכולם. אם יש לכן בעיות נשימה, דברו עם רופא לפני שאתן מנסות את זה.
האמת? לא האמנתי בהתחלה. חשבתי שזו עוד טכניקה טרנדית שתיעלם תוך שבוע. אבל אני חייבת להודות שטעיתי.
הטכניקה הזו הפכה לחלק קבוע מהשגרה שלי. אני עושה אותה כמה פעמים ביום, במיוחד כשאני מרגישה לחוצה. לפני פגישה חשובה, אחרי ריב עם בן הזוג, או סתם כשאני מרגישה שהעולם קצת יותר מדי.
עכשיו, אתן בטח שואלות את עצמכן: "אוקיי, נעמה, זה נשמע נחמד, אבל מה זה באמת נותן לי?".
אז הנה התובנה המפתיעה: זה לא רק על להוריד סטרס. זה על להיות יותר מודעת לעצמך. להקשיב לגוף שלך. לתת לעצמך רגע של שקט בתוך הכאוס.
וזה, חברות שלי, שווה הכל.
איפה אפשר לקרוא עוד?
- מאמר מדהים שמסביר את המדע מאחורי נשימות אריכות ימים אפשר למצוא באתר של מכון המחקר גוטמן [הוספת קישור רלוונטי לאתר מכון גוטמן שמדבר על בריאות נפשית].
- וגם, יש הרצאת TED מעולה של ד"ר אלן ווטקינס על כוחה של נשימה בניהול חרדה [הוספת קישור רלוונטי להרצאה].
אבל הכי חשוב? נסו בעצמכן! מה יש לכן להפסיד? 30 שניות?
אני באמת תוהה, מה גורם לנו להיות סקפטיים כל כך לגבי דברים פשוטים? האם אנחנו חושבות שמשהו צריך להיות מסובך כדי להיות אפקטיבי? אולי הגיע הזמן לשנות את זה.
אז, מה דעתכן? מוכנות לתת לזה צ'אנס? שתפו אותי בתגובות! אני באמת רוצה לדעת מה חשבתן.
