האמת? מעולם לא חשבתי שאמצא תובנות על אהבה וזוגיות במקום הכי לא צפוי – מול מכונת הכביסה שלי. כן, כן, שמעתן נכון. אני, נעמה, הבחורה שתמיד קראה לעצמה "אלרגית למטלות בית", מצאתי את עצמי מדברת עם המכונה שלי, והשיחות האלה, תאמינו או לא, שינו לי את החיים.
הכל התחיל כשנכנסתי לקשר חדש. הכל היה ורוד ומבטיח, אבל משהו הרגיש לי לא לגמרי בנוח. הרגשתי שאני מנסה להיות מישהי שאני לא, רק כדי לרצות אותו. ואז, בוקר אחד, כשהעמסתי את הכביסה, פשוט התחלתי לדבר.
"נו באמת, נעמה," אמרתי למכונה, "למה אני צריכה לשנות את עצמי? זה בכלל שווה את זה?"
המכונה, כמובן, לא ענתה (למרות שבאותו רגע קיוויתי שתיתן לי איזו תובנה חכמה). אבל השאלה הזאת הדהדה לי בראש.
זה הרגע שבו הבנתי משהו חשוב: אם אני לא יכולה להיות אותנטית מול המכונה שלי, איך אני יכולה להיות אותנטית מול בן זוגי?
התחלתי לחקור את הנושא של אותנטיות ביחסים. קראתי מחקרים על תקשורת בריאה, פסיכולוגיה חיובית ואפילו קצת פילוסופיה. בין היתר נתקלתי במאמר מעניין של ד"ר ברנה בראון, חוקרת חברתית, שמדברת על החשיבות של פגיעות ואותנטיות ביצירת קשרים אמיתיים. המאמר הזה גרם לי לחשוב על הפחדים שלי – הפחד מדחייה, הפחד לא להיות מספיק טובה.
אבל האותנטיות לא הייתה רק תיאוריה בשבילי. החלטתי ליישם אותה. התחלתי לדבר עם בן זוגי על מה שמפריע לי, על הפחדים שלי, על החלומות שלי. בהתחלה זה היה קשה ומפחיד. חששתי שהוא ידחה אותי, שיחשוב שאני מוזרה או דרמטית מדי. אבל להפתעתי, הוא הקשיב לי, תמך בי ואפילו שיתף אותי בפחדים שלו.
התהליך הזה לא היה קל. היו ימים שהרגשתי שאני עושה טעות, שאולי עדיף לי לחזור להיות "נעמה הנחמדה" שמנסה לרצות את כולם. אבל אז הייתי נזכרת בשיחות שלי עם מכונת הכביסה, ובשאלה שהיא עוררה בי – האם אני באמת רוצה לחיות חיים של שקר?
כאן נכנס ה"אבל" הגדול.
אני לא מדברת על אותנטיות קיצונית, כזאת שבה אנחנו משחררים כל רסן ופוגעים באחרים בלי לחשוב. אותנטיות אמיתית היא לא תירוץ להיות גסים או חסרי התחשבות. היא כן דורשת מאיתנו להיות מודעים לעצמנו, להכיר את החוזקות והחולשות שלנו, ולתקשר את הצרכים שלנו בצורה מכבדת.
זוכרת את הפעם ההיא שניסיתי להכין עוגת שוקולד ויצא לי משהו שנראה כמו דינוזאור שנמס? אז, במקום להסתיר את הבושה והמבוכה, פשוט צחקתי על עצמי וסיפרתי לבן זוגי את הסיפור המצחיק. זה היה רגע קטן, אבל הוא חיזק את הקשר בינינו.
אבל מה קורה כשאת מגלה שאת לא מסכימה עם בן הזוג שלך על דברים מהותיים? מה אם הוא רוצה ילדים ואת לא? מה אם הוא אוהב לטייל בעולם ואת מעדיפה להישאר בבית?
אלה שאלות קשות, ואין להן תשובות קלות. אבל אני מאמינה שאותנטיות יכולה לעזור לנו גם במקרים האלה. במקום להדחיק את הרגשות שלנו או לנסות לשנות את בן הזוג, אנחנו יכולים לדבר על מה שחשוב לנו, להקשיב אחד לשני ולחפש פתרונות יצירתיים.
ואם בסופו של דבר אנחנו מגלים שאנחנו לא מתאימים, זה לא כישלון. זה סימן שהיינו מספיק אמיצים להיות אותנטיים ולבחור בעצמנו.
אני עדיין לא יודעת מה העתיד צופן לי. אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: אני אמשיך לדבר עם מכונת הכביסה שלי, לחקור את עצמי ולשאוף להיות הכי אותנטית שאני יכולה.
ואת? מה השיחה הכי כנה שהייתה לך לאחרונה עם עצמך? איזה חלק בך את מסתירה מהעולם, ומדוע? אני כאן כדי להקשיב.
