אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. ישבתי בבית קפה, מוקפת באנשים שקועים במסכים שלהם, כל אחד בעולם שלו. ואז זה היכה בי - האם אנחנו באמת מתחברים או פשוט מחוברים? האם הטכנולוגיה מקרבת אותנו או מרחיקה? התחלתי לחקור את הנושא הזה, והאמת? מה שמצאתי הפתיע אותי.
כולנו שמענו את המנטרה: טכנולוגיה זה רע, זה מנוכר, זה הורס את הקשרים האנושיים. אבל האם זו כל התמונה? אני לא בטוחה. (ואני חייבת להודות, אני תמיד קצת סקפטית לגבי הצהרות גורפות).
המסע הזה שלי לימד אותי משהו חשוב: האיזון בין טכנולוגיה לאנושיות הוא לא עניין של שחור ולבן. זה משהו הרבה יותר מורכב, עדין, ואישי. אני רוצה לשתף אתכם בתובנות שלי, לא כדי לתת לכם תשובות סופיות, אלא כדי להזמין אתכם למסע משותף של גילוי. מוכנים?
הפער בין מה שאנחנו חושבים שאנחנו עושים, לבין מה שאנחנו באמת עושים.
תחשבו על זה: כמה פעמים ביום אתם בודקים את הטלפון? מחקרים מראים שאנחנו עושים את זה בממוצע כל 12 דקות! (מקור: Statista). ואני? אני מודה, אני לא הרבה יותר טובה. אבל מה שאותי באמת מטריד זה למה אנחנו עושים את זה. האם זה בגלל שאנחנו באמת מצפים להודעה חשובה, או בגלל שאנחנו מרגישים צורך בלתי פוסק להיות מחוברים?
אני זוכרת שיחה עם חברה שלי, נועה, שהתלוננה שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה באמת להיות נוכחת ברגעים החשובים בחיים שלה. "אני תמיד מרגישה שאני צריכה לתעד הכל, לשתף הכל," היא אמרה לי, "ואז אני מבינה שפספסתי את הרגע עצמו."
הבעיה היא שאנחנו כל כך עסוקים בניסיון ליצור לעצמנו תדמית מסוימת בעולם הווירטואלי, שאנחנו שוכחים לחיות בעולם האמיתי. ואז אנחנו שואלים את עצמנו: איך הגענו למצב הזה?
הטכנולוגיה היא כלי, אנחנו האומנים.
אז מה עושים? קודם כל, צריך להבין שטכנולוגיה היא לא אויב. היא בסך הכל כלי. כלי שיכול להיות מדהים, אבל גם מסוכן, תלוי איך אנחנו משתמשים בו.
חשוב לי רגע לעצור ולהדגיש את זה: הטכנולוגיה היא ניטרלית.
אני חושבת שחשוב להפסיק להאשים את הטכנולוגיה בכל הבעיות שלנו ולהתחיל לקחת אחריות על הבחירות שלנו. אנחנו צריכים להיות מודעים לאופן שבו הטכנולוגיה משפיעה עלינו, וללמוד איך להשתמש בה בצורה מושכלת.
אחד הדברים שעזרו לי מאוד זה להגדיר לעצמי "חוקים" שיעזרו לי לשמור על איזון. למשל, אני משתדלת לא להשתמש בטלפון שלי שעה לפני השינה ושעה אחרי שאני קמה. זה עוזר לי להתחיל את היום בצורה רגועה יותר ולסיים אותו בצורה נינוחה יותר.
מקורות מפתיעים: מה שלמדתי מצפייה בציפורים.
אולי זה נשמע קצת מוזר, אבל אחת התובנות הכי גדולות שלי לגבי האיזון בין טכנולוגיה לאנושיות הגיעה דווקא מצפייה בציפורים. כן, ציפורים.
התחלתי להתעניין בצפרות לפני כמה שנים, והדבר הראשון ששמתי לב אליו זה כמה הציפורים מחוברות לטבע, לסביבה שלהן. הן קשובות לשינויים הקטנים ביותר, מגיבות אליהם במהירות.
ואז הבנתי - אנחנו צריכים ללמוד מהציפורים איך להיות יותר נוכחים ברגע, איך להיות יותר קשובים לסביבה שלנו, איך לנתק את עצמנו מהרעש הדיגיטלי ולהתחבר לטבע. (אגב, יש מחקרים שמראים ששהייה בטבע משפרת את מצב הרוח ומפחיתה מתח. מקור: Environmental Science & Technology).
אבל הנה הקאץ': אנחנו לא יכולים פשוט "לכבות" את הטכנולוגיה ולהתחיל לחיות כמו ציפורים. אנחנו חיים בעולם דיגיטלי, והטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אז איך עושים את זה?
הסוד הוא באיזון, לא בפרישה.
התשובה, כמו שאמרתי, היא באיזון. אנחנו צריכים ללמוד איך לשלב את הטכנולוגיה בחיים שלנו בצורה שתעצים אותנו, ולא תשתלט עלינו.
אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים זה להיות מודעים לערכים שלנו, למטרות שלנו, ולמה שחשוב לנו באמת. ברגע שאנחנו יודעים מה חשוב לנו, אנחנו יכולים לקבל החלטות מושכלות לגבי האופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה.
לדוגמה, אם חשוב לנו לבלות זמן איכות עם המשפחה שלנו, אנחנו יכולים להגדיר לעצמנו "זמנים ללא מסכים" במהלך היום. אם חשוב לנו לשמור על הבריאות הנפשית שלנו, אנחנו יכולים להגביל את הזמן שאנחנו מבלים ברשתות החברתיות.
זה לא קל, אני מודה. אבל זה אפשרי. וזה שווה את המאמץ.
המסע עוד לא הסתיים.
אני חייבת להודות, אני עדיין לומדת. אני עדיין מחפשת את האיזון המושלם בין טכנולוגיה לאנושיות. אבל אני מאמינה שאם נהיה מודעים, קשובים, ומוכנים לנסות דברים חדשים, נוכל למצוא את הדרך שלנו לחיות חיים מלאים, משמעותיים, ומחוברים - גם בעידן הדיגיטלי.
ועכשיו, אני רוצה לשמוע אתכם. איך אתם מתמודדים עם האתגר הזה? אילו טיפים יש לכם לשתף? אני באמת סקרנית לשמוע את המחשבות שלכם. אולי ביחד נוכל למצוא את האיזון הנכון לכולנו.
