היי, נעמה כאן. בואו נדבר על משהו שאני מניחה שרבות מאיתנו מכירות מקרוב – האזור האפל והמסתורי שמתחת למיטה. כן, אני מדברת על ממלכת האחסון הזו, שלכאורה אמורה להיות הפתרון המושלם לבית קטן או לחיים מינימליסטיים... אבל האם היא באמת כזו?
נתחיל מההתחלה. אני זוכרת את עצמי, סטודנטית צעירה, גרה בדירת חדר קטנה בתל אביב. כל סנטימטר היה יקר מפז, והמיטה שלי הפכה במהרה למעין "בטן של לוויתן" – בלעה לתוכה בגדים שלא לבשתי כבר שנתיים, ספרים שקניתי מתוך אימפולס ולא פתחתי, וכל מיני חפצים חסרי פשר שפשוט לא מצאתי להם מקום אחר. נשמע מוכר?
חשבתי שאני חכמה, חוסכת מקום ו"מסדרת" את הבית. אבל האמת? יצרתי לעצמי בור שחור של דברים שאני מעדיפה לשכוח מקיומם. וזה גרם לי להרגיש... רע.
רגע של תובנה: לאחסן דברים מתחת למיטה זה לא רק עניין של מקום. זה עניין של מה אנחנו בוחרות להסתיר מעצמנו.
אז מה השתנה? קראתי פעם מאמר מרתק של ד"ר ג'ניפר באומגרטנר, פסיכולוגית סביבתית, על הקשר בין סדר במרחב הפיזי לסדר נפשי (Baumgartner, J., 2018. The Psychology of Space: How Surroundings Impact Mood and Behavior. Environment and Behavior, 50(4-5), 451-474.). היא טענה שהעומס החזותי והפיזי שאנחנו צוברות משפיע באופן ישיר על רמות החרדה והלחץ שלנו. ואז זה היכה בי.
הסתכלתי על המיטה שלי – יותר נכון, על "מערת האחסון" שלי – והבנתי שאני לא רק מאחסנת חפצים, אלא גם דוחה רגשות. כל בגד שלא לבשתי ייצג אכזבה ממשהו, כל ספר שלא קראתי היה תזכורת לשאיפות שלא מימשתי.
אבל רגע, זה לא שאני טוענת שאסור לאחסן מתחת למיטה בכלל! לפעמים זה פשוט הכרחי, במיוחד בדירות קטנות. השאלה היא מה אנחנו מאחסנות ולמה.
שאלה למחשבה: האם החפצים שמאוחסנים מתחת למיטה שלך מייצגים עבר שאת גאה בו או עתיד שאת מחכה לו?
אני התחלתי לעשות ניקוי רציני. הוצאתי הכל, אחד אחד, ושאלתי את עצמי: האם החפץ הזה משרת אותי כרגע? האם הוא גורם לי לשמוח? ואם התשובה הייתה "לא" – הוא הלך לתרומה או לפח.
כן, זה היה תהליך קשה. נאלצתי להיפרד מבגדים שאהבתי אבל כבר לא התאימו לי, מספרים שחלמתי לקרוא אבל כנראה לעולם לא אספיק, וממתנות שקיבלתי מאנשים שאני אוהבת אבל פשוט לא צריכה.
אבל אחרי כמה שעות, כשהמיטה שלי הייתה ריקה כמעט לחלוטין, הרגשתי הקלה עצומה. פתאום היה לי מקום לנשום, גם במרחב הפיזי וגם בראש.
אבל כאן מגיע הטוויסט. אחרי הניקוי, גיליתי שהאחסון מתחת למיטה יכול להיות אפילו מועיל! כן, שמעתם נכון. אם עושים את זה נכון.
דניאל לפורט, סופרת ומדריכת מיינדפולנס, כתבה פעם על החשיבות של יצירת "מקדש אישי" בבית שלנו (LaPorte, D. (2012). The Desire Map: A Guide to Creating Goals with Soul. Sounds True.). היא טוענת שהבית שלנו צריך להיות מקום שבו אנחנו מרגישות בטוחות, נינוחות ומחוברות לעצמנו.
ואז חשבתי לעצמי: למה לא להפוך את האחסון מתחת למיטה לחלק מהמקדש הזה?
אז מה שמתי שם? שמיכה מפנקת במיוחד לימי החורף הקרים, כמה ספרים שאני באמת אוהבת לקרוא לפני השינה, וקופסה קטנה עם מזכרות יקרות מטיולים שעשיתי. דברים שמעוררים בי תחושות חיוביות ושמחה.
נקודה למחשבה: האם אנחנו יכולות להפוך את האחסון מתחת למיטה למקום שבו אנחנו מאחסנות לא רק דברים, אלא גם אנרגיה טובה?
אני יודעת, זה נשמע קצת קיטשי. אבל תנסו את זה. אני מבטיחה לכם שתופתעו.
אז בפעם הבאה שאתן מסתכלות על האזור שמתחת למיטה שלכן, תשאלו את עצמכן: מה הסיפור שאתן מספרות לעצמכן דרך האחסון הזה? והאם הסיפור הזה משרת אתכן או מעכב אתכן?
ומה איתי עכשיו? אני עדיין לא מושלמת. יש לי ימים שבהם אני מוצאת את עצמי דוחפת דברים מתחת למיטה "רק כדי לסדר". אבל עכשיו אני מודעת יותר לתהליך הזה, ויודעת שאני צריכה לעצור ולשאול את עצמי מה קורה באמת.
אני לא יודעת מה איתכן, אבל אני הולכת עכשיו לבדוק מה מסתתר לי מתחת למיטה... אולי נמצא שם ביחד איזה אוצר נסתר?
אשמח לשמוע מה קורה אצלכן. שתפו אותי בתגובות!
