אוקיי, בואו נדבר על פחד. פחד אמיתי, זה שמכווץ את הבטן, מייבש את הפה וגורם לך לרצות להיעלם. במיוחד פחד שמתגנב בלילה, בחשיכה, כשאת לבד. אני יודעת, כי הייתי שם לא פעם ולא פעמיים.
פעם, בגיל 23, מצאתי את עצמי לבד בדירה חדשה, בעיר זרה. רעש קטן, אפילו ציוץ של ציפור, היה מספיק כדי להקפיץ אותי מהמיטה. הפחד היה כמו צל, דבוק אלי בכל רגע. חשבתי שאני משתגעת.
זה מצחיק, כי תמיד חשבתי שאני אמיצה. מטיילת לבד, קופצת ממקומות גבוהים, טועמת דברים מוזרים. אבל הפחד הזה, בחשיכה, חשף צד אחר בי – צד פגיע, קטן, שמחפש ביטחון.
אז מה עושים כשחושך מפחיד אותך? זו שאלה טובה. כי התשובה היא לא "פשוט תתגברי על זה". זה לא עובד ככה.
האם פחד הוא בכלל דבר רע?
אולי כאן טמונה התובנה המפתיעה. מה אם במקום להילחם בפחד, ננסה להבין אותו? כמו חברה קצת נודניקית, אבל חברה בכל זאת.
פחד הוא מנגנון הישרדותי, תזכורת מהמוח הקדום שלנו. הוא נועד להגן עלינו. אבל מה קורה כשהמנגנון הזה מתקלקל, כשהוא מגיב לסכנות מדומיינות?
ד"ר קרלה מקלארן, פסיכיאטרית שמתמחה בטראומה, מסבירה בספרה "The Language of Emotions" שהפחד הוא כמו מצפן פנימי. הוא מצביע על מה שחשוב לנו, על מה שאנחנו מפחדים לאבד. במקום להתעלם ממנו, כדאי להקשיב לו.
אבל להקשיב לא אומר להיכנע. זה אומר להבין.
הטריק הקטן של הפסיכולוגים (ומה שגיליתי לבד)
אחד הדברים שלמדתי בפסיכולוגיה (וכמהנדסת תוכנה, האמת), זה שהכל מתחיל במודעות.
אז בפעם הבאה שאת מרגישה את הפאניקה מתגנבת, עצרי רגע. קחי נשימה עמוקה. ושאלי את עצמך: מה בדיוק מפחיד אותי?
זה יכול להיות מפחיד. באמת. אבל זה גם יכול להיות משחרר. כי ברגע שאת נותנת שם לפחד, הוא קצת מאבד מהכוח שלו.
אני זוכרת פעם, אחרי שקראתי איזה סיפור מפחיד, הייתי בטוחה שיש מישהו מתחת למיטה שלי. במקום להתחבא מתחת לשמיכה, החלטתי לבדוק. הדלקתי את האור, התכופפתי, ומה ראיתי? גליל של נייר טואלט שנפל. כן, נייר טואלט.
אז נכון, לא תמיד זה יהיה כל כך מגוחך. אבל תסמכי עלי, רוב הפעמים הפחד הוא גדול יותר מהמציאות.
ליצור לעצמך "מערכת תמיכה" אישית
אוקיי, אז זיהינו את הפחד. מה עכשיו?
עכשיו, בונים מערכת תמיכה. זה יכול להיות כל דבר שגורם לך להרגיש בטוחה.
- אור: ברור, נכון? אבל לפעמים אנחנו שוכחות. אור קטן, מנורת לילה, אפילו טלפון דולק. כל דבר שיזכיר לך שאת לא לבד בחשיכה.
- צליל: מוזיקה מרגיעה, פודקאסט אהוב, או אפילו סרט מצחיק. צליל יכול להסיח את הדעת מהפחד ולהזכיר לך דברים טובים. מחקרים מראים שלמוזיקה יש השפעה מרגיעה על מערכת העצבים (Blood & Laitinen, 2015).
- מגע: שמיכה רכה, חיית מחמד, או אפילו כרית גדולה. מגע יכול להרגיע את הגוף ולשחרר מתח.
- תכנון: הכיני תוכנית מגירה. מה תעשי אם הפחד יתגבר? לאן תתקשרי? למי תוכלי לדבר? תוכנית מפורטת יכולה להעניק תחושת שליטה.
ומה עושים כששום דבר לא עוזר?
גם זה קורה. לפעמים הפחד הוא כל כך חזק, ששום דבר לא עוזר.
זה בסדר. באמת.
זה לא אומר שנכשלת. זה רק אומר שאת צריכה עזרה.
אל תתביישי לפנות לאיש מקצוע. מטפל, פסיכולוג, או אפילו רופא משפחה. הם יכולים לעזור לך להבין את הפחד שלך ולמצוא דרכים להתמודד איתו.
אני מודה, גם אני פניתי לעזרה. זה לא היה קל, אבל זה היה הדבר הכי טוב שעשיתי.
המסע לא נגמר, הוא רק משתנה
האמת היא, שאני עדיין מפחדת לפעמים. אבל היום, אני יודעת איך להתמודד עם זה. אני יודעת שהפחד הוא לא אויב, אלא חלק ממני. אני מקשיבה לו, אני מבינה אותו, ואז אני עושה מה שאני צריכה לעשות.
וזה מה שאני מאחלת גם לך. שתמצאי את הדרך שלך להתמודד עם הפחד. שתלמדי להקשיב לו, אבל לא להיכנע לו.
אז... מה הדבר הכי מפחיד שקרה לך בחשיכה? אולי אם נחלוק, יהיה קצת פחות מפחיד?
Blood, A. J., & Laitinen, H. (2015). Music and the Brain. Oxford Research Encyclopedia of Neuroscience.
