האמת? תמיד חשבתי שאני סוגרת את הפינה של הניקיון. שואבת, מנגבת, מדי פעם פוליש... עד שנתקלתי במושג "אבק בלתי נראה". נשמע כמו משהו מתוך סרט מדע בדיוני, אבל בפועל? מדובר בכל החלקיקים האלה שמסתתרים במקומות הכי מוזרים ומשפיעים עלינו יותר ממה שנדמה לנו.
זוכרים את הקופסאות האלה של אמא ואבא, עם כל המזכרות מהילדות? בטח גם לכם יש כאלה. חשבתם פעם מה קורה שם בפנים? אבק נכנס. לחות. טמפרטורה משתנה. כל אלה הופכים את הקופסה הזו למעבדה קטנה להיסטוריה, והאבק הוא הארכיאולוג הראשי שלה.
ואז שאלתי את עצמי - מה לגבי החיים שלי? האם גם אני צוברת אבק בלתי נראה במקומות מוזרים?
(רגע, אני חייבת להפסיק כאן. אתם יודעים כמה מחקרים מראים שאבק ביתי יכול להכיל חומרים מזהמים כמו כימיקלים מעכבי בעירה וחומרי הדברה? [מקור: Environmental Science & Technology]. מפחיד, נכון?)
אבל זה לא רק חומרים מזהמים. זה גם זיכרונות. אבק הוא כמו ספרייה של החיים שלנו, שכבה על שכבה של רגעים.
פעם שמעתי מישהו אומר שאבק הוא "ההיסטוריה של המחר". זה נשמע פילוסופי, אבל יש בזה משהו.
אבל רגע, בואו נחזור למקומות המוזרים. אתם יודעים איפה האבק מצטבר הכי הרבה? לא תאמינו - בתוך השלטים של הטלוויזיה! כן, כן, בין הכפתורים האלה שמפעילים לנו את העולם. שם, בחשכה, מצטבר אבק של צפייה, של שיחות, של ויכוחים על מה לראות. זה כמעט כמו פסיכומטריה של חפצים.
ומה גיליתי שם בשלט שלי? המון רצון לברוח. המון צורך בהסחת דעת. המון דאגה שמוסתרת מאחורי תוכניות ריאליטי.
אוקיי, עכשיו אתם בטח חושבים שאני קצת משוגעת. ואולי אתם צודקים. אבל רגע לפני שאתם בורחים, תחשבו על זה: האבק הבלתי נראה הזה נמצא בכל מקום. הוא בתוך המקלדת שלכם, בין הדפים של הספרים, מתחת למיטה, בתוך תיבת הדואר הנכנס שלכם. הוא נמצא בכל המקומות שבהם אנחנו משאירים את החותם שלנו.
ואם אנחנו לא מקדישים זמן לנקות את האבק הזה, אנחנו מסתכנים בלהפוך למוזיאון ארכיאולוגי של עצמנו. מקום שבו העבר חונק את ההווה.
(הערת שוליים: קראתי פעם מאמר על "אבק ירח". כן, כן, אבק מהירח! מסתבר שהוא כל כך חד ומחוספס, שהוא יכול לפגוע בחליפות חלל ובמכונות. [מקור: NASA]. זה גרם לי לחשוב שאולי גם האבק ה"רגיל" שלנו יכול להיות קצת... חד מדי לפעמים.)
אז מה עושים? איך מנקים את האבק הבלתי נראה הזה?
אני לא אתן לכם כאן רשימת מכולת של פתרונות ניקוי. כי זה לא העניין. העניין הוא להקדיש זמן לעצור, להסתכל, לשאול שאלות.
לדוגמה:
- מה אני באמת מצפה למצוא בשלט רחוק?
- אילו זיכרונות אני רוצה לשמור בתוך הקופסה הזו?
- אילו תוכניות טלוויזיה אני צופה כדי לברוח ממשהו?
זה לא קל. להודות באמת על הדברים שאנחנו מנסים להסתיר מעצמנו. אבל זה שווה את זה.
גיליתי שאם אני מקדישה זמן לנקות את האבק הבלתי נראה הזה, אני מתחילה לראות את החיים שלי בצורה ברורה יותר. אני מבינה מה חשוב לי, מה אני רוצה לשנות, ומה אני רוצה לשחרר.
ואתם יודעים מה הכי מצחיק? שדווקא כשאני מנקה את האבק, אני מוצאת דברים חדשים. זיכרונות ששכחתי, תובנות שלא חשבתי עליהן קודם, ופתאום... אני מרגישה קצת יותר קלילה.
אז אולי בפעם הבאה שאתם רואים אבק, אל תמהרו לנקות אותו. תסתכלו עליו קצת יותר מקרוב. תשאלו את עצמכם מה הוא מספר עליכם.
אולי תגלו שם משהו מפתיע.
אני עדיין לא יודעת אם אני לגמרי נקייה מאבק בלתי נראה. אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה. ומה איתכם? איפה אתם מוצאים את האבק שלכם?
