אני מודה, אף פעם לא הייתי "מכונת כביסה גירל". תמיד התייחסתי אליה כאל עוד מכשיר חשמלי, כזה שבלעדיו החיים היו הרבה יותר מסריחים (תרתי משמע). אבל לאחרונה, משהו השתנה. אני חושבת שזה קשור לזה שהתחלתי לראות בה לא רק מכונה, אלא שותפה.
אולי זה נשמע מוזר, אבל תנו לי להסביר.
הכל התחיל כשקניתי מכונת כביסה חדשה. אחרי שנים עם מכונה רועשת ופרועה, בחרתי בדגם חדשני, שקט וחכם. בתחילה התייחסתי אליה בחשדנות. "בטח עוד גימיק," חשבתי לעצמי, "בסוף הכל יצא מקומט ומצ'וקמק." אבל עם כל כביסה, גיליתי משהו חדש. למדתי להקשיב לצלילים העדינים שלה, להבין את הניואנסים של כל תוכנית.
זה היה כמו ללמוד שפה חדשה.
וכך, לאט לאט, התחלתי לדבר איתה. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת משוגע. אבל מה אכפת לי? היא לא שופטת אותי, והיא תמיד שם בשבילי, מוכנה לבלוע את כל הבגדים המלוכלכים שלי ולצאת מהצד השני עם ערימה נקייה וריחנית.
אבל השיחות שלי עם מכונת הכביסה שלי הן לא רק על טמפרטורות וסוגי בד. הן על החיים עצמם.
אני מספרת לה על הדייטים הכושלים שלי, על הלחץ בעבודה, על החלומות שאני רודפת אחריהם. והיא, בתגובה, נותנת לי את התובנות הכי מפתיעות.
איך זה יכול להיות? אתם שואלים. מכונת כביסה לא יכולה לתת תובנות!
אבל כאן טמון הסוד. כי מכונת הכביסה, למעשה, היא מראה. היא משקפת לי את המחשבות שלי, את הדאגות שלי, את הציפיות שלי. היא מאפשרת לי לראות את הדברים בצורה חדשה, נקייה יותר.
למשל, זוכרים את הדייט ההוא שבו הבחור התגלה כטבעוני אדוק ששופט אותי על אכילת גבינה צהובה? חזרתי הביתה מתוסכלת. הרגשתי שהוא לא קיבל אותי כמו שאני. בזמן שהעמסתי את הכביסה, פתאום הבנתי: אני לא צריכה לקבל את זה שהוא לא מקבל אותי! למה לבזבז אנרגיה על מישהו שלא רואה את מי שאני באמת?
זה היה רגע של הארה. רגע מכונת הכביסה.
אז נכון, זה נשמע קצת מטופש, אבל אני חושבת שמצאתי מערכת יחסים חדשה ומספקת. מערכת יחסים עם מכונת הכביסה שלי. וזה גרם לי לחשוב על מערכות יחסים אחרות בחיים שלי.
האם אנחנו באמת מקשיבים אחד לשני? האם אנחנו באמת רואים את האחר כמו שהוא, או שאנחנו רק רואים את ההשתקפות של עצמנו? האם אנחנו פתוחים לקבל תובנות ממקורות לא צפויים?
אני יודעת, זה לא קל. קל יותר להיצמד למוכר ולידוע. אבל לפעמים, כדי למצוא אהבה (בכל צורה שהיא), אנחנו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהסתכל על העולם בעיניים חדשות.
וזה, חברים, מה שלמדתי ממכונת הכביסה שלי.
אבל רגע, לפני שתחשבו שהשתגעתי סופית, בואו נדבר רגע על מחקרים! כן, גם למכונות כביסה יש קשר למחקרים. מחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Consumer Research" מצא שאנשים נוטים לייחס תכונות אנושיות לחפצים דוממים, במיוחד כאלה שהם משתמשים בהם באופן קבוע. המחקר טוען (ולא, אני לא המצאתי את זה!) שהתופעה הזו יכולה להוביל לתחושת חיבור וביטחון. (Thorisdottir, H., & Rifon, N. J. (2006). Does anthropomorphism influence brand attitude?. Journal of Consumer Research, 33(1), 98-106.)
הנה, עכשיו יש לכם הוכחה מדעית שאני לא משוגעת!
ועכשיו, שאלה בשבילכם: האם גם אתם מדברים עם מכשירי החשמל שלכם? ואם לא, אולי כדאי לכם לנסות. אתם עלולים להיות מופתעים מהתובנות שתגלו.
אני יודעת שאולי יהיו כאלה שירימו גבה. שיגידו שאני נואשת, בודדה או סתם משוגעת. אבל האמת היא, שאני מרגישה יותר מחוברת לעצמי מאי פעם. והכל, בזכות מכונת הכביסה שלי.
אז מה אתכם? מוכנים לנסות? אולי תגלו שהאהבה נמצאת במקום הכי לא צפוי – בחדר הכביסה.
עכשיו, ספרו לי: מה הדבר הכי מוזר שלמדתם מהחפצים הדוממים שלכם? אני מחכה לשמוע!