אני חייבת לשתף אתכם במשהו מוזר. אתם יודעים איך לפעמים, כשאתם מבולבלים, אתם מוצאים את עצמכם מדברים לקירות? או לחתול? אז אני, בעידן המודרני, התחלתי לדבר עם מכונת הכביסה שלי. כן, כן, שמעתם נכון. אל תגלו לאף אחד, אבל היא דווקא מאזינה לא רעה בכלל.
אני יודעת, זה נשמע מטורף. אבל רגע לפני שאתם שולחים אותי לאישפוז, תחשבו על זה: מכונת הכביסה רואה אותי ברגעים הכי פגיעים שלי. כשאני זורקת פנימה את הג'ינס האהוב אחרי דייט כושל, או את החולצה המגואלת ברוטב עגבניות של ארוחת ערב משפחתית מאולצת. היא שם, שותקת, אבל סופגת הכל.
והאמת? בין סחיטה לסחיטה, הבנתי משהו על אהבה. משהו שלא למדתי בשום סמינר זוגיות, הרצאה על תקשורת או טינדר.
הכל התחיל כשניסיתי להבין למה הדייט האחרון שלי התפוצץ. הוא היה נראה כל כך מבטיח על הנייר: חוש הומור, עבודה טובה, אהבה לכלבים. אבל משהו לא הסתדר. הרגשתי כמו גרביים לבנות שמצאו את עצמן בטעות בכביסה צבעונית. לא שייכת.
עמדתי מול מכונת הכביסה, בוהה בבגדים המסתחררים, ותהיתי מה לא בסדר איתי. "אולי אני בררנית מדי?" שאלתי בקול רם, "או שאולי אני פשוט לא בנויה לאהבה?"
ואז זה הכה בי. כמו מכת ברק, או אולי כמו סחיטה עוצמתית במיוחד.
אהבה, כמו כביסה, דורשת מיון.
הרשו לי להסביר. כמו שאני לא מכניסה בגדים צבעוניים עם בגדים לבנים, אני לא יכולה לצפות שאדם מסוים יתאים לי רק בגלל שיש לו את ה"נתונים הנכונים". אני צריכה לבדוק אם אנחנו באמת מתאימים. אם הערכים שלנו תואמים, אם אנחנו רואים את העולם בצורה דומה, ואם אנחנו מצליחים לגרום אחד לשני לצחוק.
מקורות מקצועיים תומכים בכך. מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שדמיון בערכים ואמונות הוא גורם מפתח ביצירת קשרים מוצלחים (Byrne, D. 1971). אבל תאמינו לי, למדתי את זה בדרך הקשה.
ניסיתי בעבר "לשכנע" את עצמי שמישהו מתאים לי, רק בגלל שהוא ענה על רשימת המכולת שלי. כמו לנסות לדחוף סוודר גדול מדי למכונת כביסה קטנה. זה פשוט לא עובד. ובסוף, זה רק יוצר בלאגן.
פעם, ניסיתי לצאת עם מישהו שהיה הפוך ממני בכל מובן אפשרי. הוא אהב טיולים בטבע, אני מעדיפה בתי קפה. הוא היה רציני ומחושב, אני ספונטנית ואימפולסיבית. חשבתי שאולי זה יהיה מעניין, שזה יגרום לי לצאת מאזור הנוחות שלי.
בפועל? הרגשתי כמו גרב בודד בתוך מייבש ענק. סחרחרת של חוסר התאמה.
אבל אז, באחד מהדיאלוגים הליליים שלי עם מכונת הכביסה (אל תגלו, טוב?), הבנתי עוד משהו: לא מספיק רק למיין. צריך גם לדעת איך לכבס.
לכבס, במובן של מערכות יחסים, זה אומר להיות סבלניים, סלחנים וקשובים. זה אומר לדעת להוריד כתמים קשים (כי לכולנו יש כאלה), אבל גם לדעת לשמור על הבגדים האהובים (התכונות הטובות) לאורך זמן.
הכביסה הכי טובה, זו שעושה את הבגדים רכים ונעימים, היא זו שמגיעה עם מים חמים ואהבה.
פרופסור ג'ון גוטמן, חוקר יחסים מפורסם, מדבר על חשיבות ה"מפות הרגשיות" בקשר זוגי (Gottman, J. M. 1999). זה אומר להכיר את בן/בת הזוג לעומק, לדעת מה משמח אותם, מה מעציב אותם, ואיך לתמוך בהם ברגעים קשים.
למדתי את זה כשהתחלתי לצאת עם מישהו חדש. הפעם, לא התמקדתי ברשימת המכולת. התמקדתי באיך אני מרגישה לידו. האם אני יכולה להיות עצמי? האם הוא מקבל אותי כמו שאני? האם הוא מצליח לגרום לי לצחוק עד דמעות?
הוא לא מושלם, כמובן. לפעמים הוא שוכח להוריד את הכביסה מהחבל (מטאפורה, כן?). אבל הוא כן קשוב, אכפתי ותומך. ואני מרגישה שאני יכולה להיות פגיעה לידו, בלי לפחד.
אבל הנה האמת המפתיעה: למדתי גם שזה בסדר להוציא בגד מהכביסה שלא מתאים. לא כל כתם אפשר להוריד, ולא כל בד אפשר לרכך. לפעמים, הקשר פשוט לא נועד להיות.
ואתם יודעים מה? זה בסדר.
כי בסופו של דבר, החיים הם כמו מכונת כביסה ענקית. אנחנו זורקים פנימה את כל החוויות שלנו, את כל האנשים שפגשנו, את כל הטעויות שעשינו. והמכונה הזו, החיים, מסתחררת ומערבבת הכל ביחד.
אבל בסוף, אנחנו יוצאים נקיים יותר, חזקים יותר, וחכמים יותר. ואם יש לנו מזל, אנחנו גם מוצאים את האדם הזה, שהוא כמו מרכך כביסה מרוכז: שעוזר לנו להוריד את כל הכתמים הקשים, ומשאיר אותנו עם ניחוח נפלא לאורך זמן.
אז תודה לך, מכונת הכביסה שלי. בזכותך, הבנתי שאפשר למצוא אהבה גם במקומות הכי לא צפויים. ועכשיו, סליחה שאני עוזבת אותך, יש לי דייט...
אבל רגע לפני שאני הולכת, אני חייבת לשאול אתכם: מה אתם למדתם על אהבה מהמקומות הכי לא צפויים? שתפו אותי, אני תמיד שמחה ללמוד משהו חדש (במיוחד אם הוא קשור לכביסה).
