אני זוכרת את הרגע הזה כאילו היה אתמול. עמדתי בסלון הקטנטן שלי, מוקפת בערימות של ספרים, בגדים, וכל מיני דברים ש"אולי יום אחד..." ופשוט הרגשתי מחנק. לא מחנק פיזי, אלא מחנק נפשי. כאילו כל החפצים האלה סוגרים עליי, גוזלים ממני את האוויר, את המרחב, את השקט. חשבתי לעצמי, "זהו, אני עוברת דירה. אין ברירה." אבל אז... קרה משהו.
זה קרה כשנזכרתי בשיחה עם סבתא שלי, ניצולת שואה, שתמיד אמרה: "מקום הוא לא רק פיזי, נעמהל'ה. זה גם מצב תודעה." בהתחלה לא הבנתי מה היא רוצה ממני, אבל המשפט הזה חזר לי שוב ושוב בראש.
מה אם הבעיה היא לא המקום, אלא איך שאני תופסת אותו?
אולי אתם חושבים לעצמכם, "נו, עוד אחת עם הקלישאות על מינימליזם." אבל רגע, חכו. אני לא מדברת על לזרוק הכל לפח ולקנות רק רהיטים לבנים. אני מדברת על משהו אחר לגמרי. אני מדברת על שינוי תודעתי. על איך אפשר להפוך מרחב קטן לגן עדן פרטי, בלי לשבור קירות או לקחת משכנתא מטורפת.
אני רוצה להבטיח לכם משהו: אחרי שתקראו את זה, לא תסתכלו יותר על הבית שלכם באותה צורה. אולי לא תכפילו את השטח, אבל בטוח תכפילו את התחושה של חופש, רווחה, ו... כן, גם שמחה.
איפה מתחילה הטרנספורמציה?
הנה משהו שאף פעם לא מספרים לכם במגזינים לעיצוב הבית: הפתרון לא נמצא ברהיטים חדשים, אלא בראש שלכם. קחו רגע, עצמו עיניים, ותדמיינו את המרחב המושלם שלכם. מה אתם רואים? מה אתם מרגישים?
אני גיליתי שאני רואה אור, צבע, ואוויר. אבל יותר מזה, ראיתי פונקציונליות. כל חפץ נמצא שם מסיבה מסוימת, משרת מטרה.
אז, מה עושים עם זה? מתחילים לשאול שאלות. שאלות קשות.
- האם אני באמת צריכה את זה?
- האם זה גורם לי שמחה?
- האם זה משרת את המטרה שלי בחיים?
נשמע פשוט, נכון? אבל זה ממש לא. למדתי את זה בדרך הקשה. זוכרים את ערימת הספרים שלי? ניסיתי להיפטר מהם. זה היה כמו לעקור חלק מהנשמה שלי. הרגשתי אשמה, חסרת ערך, כאילו אני בוגדת בעצמי. אבל אז הבנתי משהו: לא צריך לזרוק הכל. צריך פשוט לבחור.
אחד המקורות שעזרו לי מאוד בתהליך הזה היה הספר "סדר וניקיון" של מארי קונדו (KonMari Method). היא מדברת על לשאול את עצמך אם חפץ מסוים "גורם לך שמחה". בהתחלה צחקתי, אבל אז ניסיתי את זה. וזה עבד! גיליתי שיש לי דברים שאני מחזיקה רק מתוך הרגל, או מתוך תחושת חובה.
אבל הנה משהו שמארי קונדו לא מספרת לכם: לפעמים, גם דברים שלא גורמים לנו שמחה יש להם ערך. הם יכולים להיות שימושיים, פרקטיים, או סנטימנטליים.
אז איך בכל זאת יוצרים יותר מקום?
אז אחרי שעברנו את השלב הפילוסופי, הגיע הזמן לפרקטיקה. הנה כמה טיפים שעזרו לי להכפיל את המקום שלי, בלי לשבור קירות:
- אחסון אנכי: תחשבו לגובה! מדפים שמגיעים עד התקרה, ארונות גבוהים, מתלים לדלתות. זה משנה את כללי המשחק.
- רהיטים רב תכליתיים: ספה שהופכת למיטה, שולחן קפה עם מקום אחסון, ספסל עם ארגז. זה פשוט גאוני.
- סדר לפי קטגוריות: במקום לפזר דברים בכל הבית, תאגדו אותם לפי קטגוריות. כל הספרים במקום אחד, כל הבגדים במקום אחד, כל הציוד למטבח במקום אחד. זה מקל על החיים.
- היפטרו ממה שלא צריך: זה הכי קשה, אבל זה הכי חשוב. תהיו כנים עם עצמכם. מה אתם באמת צריכים? מה אתם באמת אוהבים? מה אתם באמת משתמשים בו?
- תחשבו מחוץ לקופסה (תרתי משמע): אפשר למצוא מקומות אחסון בכל מיני פינות חבויות בבית. מתחת למיטה, מעל הארון, בתוך הספה. פשוט צריך לחשוב קצת יצירתי.
אבל הנה משהו שאף מדריך לסידור הבית לא יספר לכם: הסוד האמיתי הוא לא בכמה מקום יש לכם, אלא מה אתם מכניסים לתוכו.
תחשבו על זה רגע.
האם אתם ממלאים את הבית שלכם בדברים שאתם באמת אוהבים, או בדברים שאתם חושבים שאתם צריכים? האם אתם מוקפים בחפצים שמזכירים לכם רגעים שמחים, או בחפצים שמזכירים לכם חובות ומטלות?
הבית שלנו הוא השתקפות של הנפש שלנו. אם הבית שלנו מבולגן, אז גם הנפש שלנו מבולגנת. אם הבית שלנו ריק, אז גם הנפש שלנו ריקה.
לסיום, מחשבה אחת:
אני עדיין לא הגעתי לשלמות. עדיין יש לי פינות בבית שאני צריכה לסדר, עדיין יש לי דברים שאני צריכה להיפטר מהם. אבל למדתי משהו חשוב: זה לא מרוץ, זה מסע. מסע לגילוי עצמי, מסע ליצירת מרחב שמשרת אותנו, מסע ליצירת חיים מלאי שמחה.
ואני תוהה, מה הדלת הקטנה שלכם שמוכנה להיפתח? איזה שינוי קטן אתם יכולים לעשות היום כדי להכפיל את המקום - ואת השמחה - בחיים שלכם? אשמח לשמוע!
