האמת? כתבתי את המייל הזה כבר חמש פעמים. כל פעם מחדש ניסיתי להתחיל אותו בצורה "מקצועית", "נכונה", כזו שתשדר שאני בדיוק האדם שאתם צריכים כדי לפתור את הבעיות שלכם בעבודה. אבל אז נזכרתי במייל ההוא, המייל ההוא שקיבלתי לפני שלוש שנים, אחרי שפרויקט שהובלתי התפוצץ לי בפנים. "נעמה, את לא מבינה מה את עושה," נכתב שם. "עדיף שתמצאי משהו אחר לעשות בחיים."
כן, זה כאב. מאוד כאב.
אבל זה גם גרם לי לחשוב – למה אנחנו כל כך מפחדים לדבר על הכשלונות שלנו? למה אנחנו מנסים להציג תמונה מושלמת, כשלמעשה, מאחורי כל הצלחה מסתתרים עשרות, אם לא מאות, של רגעים שבהם פשוט טעינו?
היום, אחרי שנים של ניסיון (וכן, גם לא מעט כשלונות), אני מבינה שהכישלונות האלה הם בדיוק מה שהפך אותי למה שאני היום. הם לימדו אותי יותר מכל קורס או הרצאה. הם גרמו לי להסתכל על העבודה אחרת.
אז בואו נשכח לרגע את כל הטיפים והעצות ה"מושלמות" שאתם מוצאים באינטרנט. בואו נדבר על הדברים האמיתיים. על הפחד, התסכול, הבלבול… ואיך בכל זאת אפשר לצאת מזה.
"הפרויקט הזה הוא התינוק שלי!" – והוא בדיוק חולה
כולנו מכירים את זה. אנחנו משקיעים בפרויקט מסוים את כל הלב והנשמה. הוא הופך להיות חלק מאיתנו, מעין "תינוק" שלנו. ואז, בדיוק כמו עם תינוקות, דברים יכולים להשתבש.
אני זוכרת פרויקט אחד במיוחד, פרויקט גדול לבניית אתר אינטרנט עבור לקוח ענק. עבדנו עליו במשך חודשים, לילות כימים, והיינו בטוחים שאנחנו הולכים לתת את העבודה הטובה ביותר שלנו. אבל אז, שבוע לפני ההשקה, הכל התחיל להתפרק. השרתים קרסו, העיצוב לא תאם את הציפיות של הלקוח, והתקציב פשוט נגמר.
רגע, עצרתי הכל. לקחתי צעד אחורה. נשמתי עמוק.
הבעיה האמיתית אף פעם לא נמצאת ב"באג"
אחד הדברים שלמדתי מרון פרידמן, פסיכולוג ארגוני מדהים, הוא שהבעיה האמיתית בפרויקטים כושלים כמעט תמיד נמצאת במקום אחר ממה שאנחנו חושבים. היא לא ב"באג" בתוכנה, או בטעות עיצובית. היא נמצאת בתקשורת לקויה בין הצוות, בציפיות לא מציאותיות, או בחוסר הבנה של הצרכים האמיתיים של הלקוח. (מקור: רון פרידמן, "Never Split the Difference").
וזה בדיוק מה שקרה בפרויקט ההוא. היינו כל כך עסוקים בפרטים הטכניים, ששכחנו לדבר אחד עם השני. שכחנו לוודא שאנחנו בכלל מבינים מה הלקוח רוצה.
איך יוצאים מהבוץ? לאט, בזהירות, ובדיבור אמיתי
אז מה עושים כשדברים משתבשים? קודם כל, מפסיקים להאשים. את עצמנו, את הצוות, את הלקוח. האשמה לא תפתור שום דבר.
במקום זה, מתחילים לדבר. כן, לדבר באמת. לא דיבור מעורפל של "הכל יהיה בסדר". אלא דיבור כנה, פתוח, שבו אנחנו מודים בטעויות שלנו ומנסים להבין מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב.
בפרויקט ההוא, זה אומר שהיינו צריכים לשבת עם הלקוח, להסביר לו את המצב, ולמצוא פתרון יחד איתו. זה אומר שהיינו צריכים לעשות שינויים משמעותיים בעיצוב ובפונקציונליות של האתר, ולוותר על חלק מהפיצ'רים שתכננו.
זה לא היה קל, אבל זה עבד. בסופו של דבר, הצלחנו להעלות אתר שענה על הצרכים של הלקוח, ושאנחנו יכולנו להיות גאים בו.
התובנה המפתיעה: כישלון הוא הזדמנות לצמיחה (אבל רק אם אנחנו פתוחים ללמוד)
קשה להודות בזה, אבל הרבה פעמים אנחנו נכנסים לפרויקטים עם אגו גדול מדי. אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים הכל, שאנחנו הכי טובים. ואז, כשהדברים משתבשים, אנחנו מתקשים להודות בטעות.
אבל האמת היא, שאם אנחנו לא פתוחים ללמוד מהכישלונות שלנו, אנחנו פשוט נחזור עליהם שוב ושוב. זה מעגל אינסופי.
מה שמביא אותי לתובנה שגיליתי בספר "Mindset" של קרול דווק: הגישה שלנו לכישלון היא זו שמגדירה את היכולת שלנו לצמוח. גישה של "חשיבה מקובעת" תראה בכישלון סוף פסוק, בעוד שגישה של "חשיבה צומחת" תראה בו הזדמנות ללמידה והתפתחות (מקור: קרול דווק, "Mindset").
אז בפעם הבאה שדברים משתבשים בעבודה, אל תיבהלו. קחו נשימה עמוקה, תודו בטעויות שלכם, ותנסו להבין מה אפשר ללמוד מהמצב.
אולי תופתעו לגלות שהכישלון הזה הוא בדיוק מה שהייתם צריכים כדי להגיע להצלחה גדולה עוד יותר.
עכשיו, שאלה לי אליכם: מהו הכישלון הכי גדול שלכם בעבודה, ומה למדתם ממנו? שתפו אותי בתגובות, אני באמת רוצה לדעת. אולי יחד נוכל ללמוד משהו חדש.
