אוי, הכבלים. רק המילה הזו גורמת לי לרצות לשתות כוס יין ענקית. אבל רגע, בואו נהיה אמיתיות – זה לא חייב להיות סיוט. גיליתי את זה בדרך הקשה, אחרי לא מעט לילות של תסכול מול קיר כאוטי של חוטים. חשבתי שאני מסודרת, קראתי באינטרנט מדריכים לסידור כבלים, קניתי את כל הארגוניות המגניבות באיקאה... ובכל זאת, אחרי שבועיים הכל חזר להיות בלאגן אחד גדול.
אז מה השתנה? הבנתי שסידור כבלים זה לא רק אסתטיקה, זה עניין של מיינדסט. זה לא מספיק לקנות קופסאות יפות, צריך להבין את הסיבה האמיתית לכך שאנחנו מתעצלות להתמודד עם הבלגן הזה.
זה יותר עמוק ממה שזה נראה.
לפני כמה חודשים נתקלתי במחקר (כן, יש מחקרים על הכל!) על הקשר בין סדר במרחב האישי לבריאות נפשית. הסתבר שבלגן כרוני יכול להגביר חרדה וסטרס, כי הוא יוצר עומס קוגניטיבי. וואו. זה גרם לי לחשוב אחרת על הכבלים האלה. זה כבר לא היה רק עניין של אסתטיקה, זה היה עניין של בריאות נפשית. מטורף, נכון?
אז איך הופכים לנינג'ות כבלים מבלי להשתגע? הנה כמה תובנות שלמדתי בדרך הקשה:
1. להכיר באויב (ולהבין אותו):
לפני שאנחנו מתחילות לסדר, חשוב להבין למה בכלל נוצר הבלגן. האם זה כי אנחנו קונות יותר מדי מכשירים? האם אנחנו פשוט דוחות את הטיפול בכבלים לרגע האחרון? האם אנחנו לא מבינות איך הכל מתחבר?
אני, למשל, גיליתי שאני קונה כל מיני גאדג'טים חדשים מבלי לתכנן איפה הם ימוקמו ואיך אחבר אותם. זה היה כמו לקנות בגדים חדשים בלי לחשוב איפה נאחסן אותם בארון.
2. תכנון זה שם המשחק (או לפחות חלק ממנו):
אחרי שהבנתי מה גורם לבלגן, התחלתי לתכנן. זה אומר למדוד את הכבלים, להבין איזה מהם באמת נחוץ ואיזה אפשר לזרוק (או לתרום), ולחשוב איך אפשר להסתיר אותם בצורה הכי יעילה.
בהתחלה ניסיתי לקנות כל מיני פתרונות אחסון יקרים, אבל מהר מאוד הבנתי שזה לא הפתרון. הפתרון היה פשוט יותר: להשתמש במה שכבר יש לי. קופסאות נעליים ריקות, גלילי נייר טואלט, אפילו סרט דבק – הכל יכול לעזור.
3. לא לפחד מכישלונות (ולהצחיק מהם):
בואו נהיה אמיתיות, סידור כבלים זה לא תמיד הולך חלק. יהיו רגעים שבהם תרצו פשוט לוותר ולזרוק הכל לפח. אבל זה בדיוק הרגע שבו צריך לנשום עמוק ולהיזכר למה התחלנו.
אני זוכרת פעם אחת שניסיתי להסתיר את כל הכבלים מאחורי הטלוויזיה באמצעות קופסת נעליים ענקית. זה נראה כל כך מגוחך, שפשוט פרצתי בצחוק. אבל הצחוק הזה עזר לי להירגע ולהתחיל מחדש.
4. למצוא השראה במקומות לא צפויים:
אחרי שחיפשתי פתרונות באינטרנט ולא מצאתי כלום, התחלתי לחפש השראה במקומות אחרים. הסתכלתי על איך מעצבים פנים מסדרים כבלים, על איך טכנאים מתקינים ציוד אלקטרוני, אפילו על איך חנוונים מסדרים את החוטים בחנות שלהם.
אחת התובנות הכי גדולות קיבלתי מחברה שלי, שהיא ציירת. היא הסבירה לי שסידור כבלים זה כמו ציור – צריך למצוא את האיזון הנכון בין צבע, צורה ומרקם. וואו, זה שינה לי את כל התפיסה.
5. לזכור את המטרה (ולחגוג את הניצחונות הקטנים):
בסופו של דבר, סידור כבלים זה לא רק עניין של אסתטיקה. זה עניין של שקט נפשי. זה עניין של להרגיש בשליטה על הסביבה שלנו. זה עניין של לדאוג לעצמנו.
אז בפעם הבאה שאתן מסתכלות על קיר הכבלים שלכן ומרגישות תסכול, תזכרו את זה. תזכרו שאתן לא לבד. תזכרו שאפשר לעשות את זה. ותזכרו שגם אם זה לא ייראה מושלם, זה עדיין יהיה הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם.
אגב, לפני שסיימתי לכתוב את המאמר הזה, נזכרתי במשהו. פעם, כשהייתי ילדה קטנה, סבתא שלי תמיד אמרה לי: "סדר זה לא רק ניקיון, זה גם דרך חיים". אני חושבת שהיא צדקה. ואני חושבת שאולי זה הזמן להתחיל ליישם את זה גם בחיים שלי.
אז, מה דעתכן? מוכנות להצטרף אלי למסע הזה? שתפו אותי בתגובות, מה הדבר שהכי מתסכל אתכן בכבלים בבית? יחד נהפוך לנינג'ות כבלים אמיתיות!
