אני חייבת להתוודות: פעם הייתי אלופת הסדר המזויף. הכל נראה מושלם מבחוץ, אבל מאחורי דלתות הארונות, במגירות, ובמיוחד – במדף הזה שאף אחד לא רואה – שרר כאוס מוחלט.
חשבתי שאני מסתירה את זה טוב. "העיקר הסדר החיצוני", אמרתי לעצמי, "אף אחד לא צריך לדעת". אבל האמת? זה אכל אותי מבפנים. זה היה כמו סוד אפל, תזכורת מתמדת לכישלון שלי להיות "מאורגנת באמת".
ואז קראתי משהו ששינה לי הכל. מחקר של פרופ' דונהיים מאוניברסיטת קליפורניה (ואני מצטטת בחופשיות), טען ש"העומס הויזואלי בבית משפיע באופן ישיר על רמות הקורטיזול, הורמון הסטרס, אצל נשים." רגע, אז הבלגן שלי לא רק מעצבן אותי, הוא ממש פוגע בבריאות שלי?
התחלתי לחקור יותר. גיליתי שזה לא רק עניין של אסתטיקה. סדר אמיתי, סדר שמגיע מבפנים, משפיע על כל תחומי החיים: על הפרודוקטיביות, על היצירתיות, ואפילו על היחסים שלנו עם אחרים.
אבל איך עושים את זה? איך עוברים מסדר חיצוני, כפייתי, לסדר אמיתי, שמגיע מתוך מקום של שלווה וקבלה עצמית?
אז צללתי למים העמוקים. קראתי ספרים, בלוגים, פודקאסטים (כולל פרק מדהים של "Ted Talks Daily" על הפסיכולוגיה של סדר), וניסיתי כל שיטה אפשרית. חלקן עבדו, חלקן ממש לא. למדתי מטעויות, ובעיקר, הקשבתי לעצמי.
הטעות הקריטית שלי: חשבתי שסדר אמיתי הוא משהו שמשיגים "פעם אחת ולתמיד". טעות! זה תהליך מתמשך, כמו טיפול בגינה. צריך לטפח, לגזום, להשקות.
אבל מה שהכי הפתיע אותי? סדר אמיתי הוא לא רק על מה שמסירים, אלא על מה שמשאירים. הוא על להבין מה באמת חשוב לנו, מה נותן לנו שמחה וערך, ומה סתם תופס מקום.
ואז זה קרה. הסתכלתי שוב על אותו מדף שאף אחד לא רואה. הפעם, לא ראיתי בו מקום מבולגן ומלא אשמה. ראיתי בו הזדמנות.
התחלתי לרוקן אותו. חפץ אחר חפץ. שאלתי את עצמי: האם אני באמת צריכה את זה? האם זה משמח אותי? האם זה משרת אותי?
ופתאום, בין כל החפצים המיותרים, מצאתי משהו ששכחתי מקיומו: תמונה שלי ושל סבתא שלי, צוחקות בטיול משפחתי. חיוך עלה על פני. את התמונה הזו שמתי במקום בולט בסלון. היא מזכירה לי את הערכים החשובים באמת.
האם גם אתן מרגישות לפעמים שהסדר החיצוני מסתיר בלגן פנימי?
זה לא בושה. כולנו שם. אבל החדשות הטובות הן שאפשר לשנות. אפשר ליצור סדר אמיתי, שמגיע מתוך מקום של חמלה עצמית והבנה עמוקה של מה שחשוב לנו.
סדר אמיתי הוא לא על "מה יגידו". הוא על "מה אני מרגישה".
אז איך מתחילים? הנה כמה עצות, מניסיון אישי:
- תתחילו בקטן: אל תנסו לסדר את כל הבית ביום אחד. זה מתכון לכישלון. התחילו במגירה אחת, במדף אחד, במקום אחד שגורם לכם הכי הרבה תסכול.
- תשאלו את עצמכן שאלות קשות: האם אני באמת צריכה את זה? האם זה משמח אותי? האם זה משרת אותי? אם התשובה היא לא, תפטרו מזה.
- אל תפחדו לטעות: סדר אמיתי הוא תהליך ניסוי וטעייה. מה שעובד בשביל מישהי אחת, לא בהכרח יעבוד בשבילכן. תקשיבו לעצמכן, תנסו דברים שונים, ותמצאו את מה שהכי מתאים לכן.
- תהיו סבלניות: זה לוקח זמן. אל תתייאשו אם אתן לא רואות תוצאות מיד. תמשיכו להתמיד, ותראו איך לאט לאט, החיים שלכן הופכים למסודרים יותר, שלווים יותר, ומאושרים יותר.
ואגב, אני עדיין לא מושלמת. יש לי עדיין את המדפים האלה, שמחכים לתורם. אבל עכשיו, אני לא מפחדת מהם. אני רואה בהם הזדמנות לצמיחה, ללמידה, ולהבנה עמוקה יותר של עצמי.
מה נמצא במדף שאף אחד לא רואה שלכן? שתפו אותי בתגובות.
