אוקיי, בואו נדבר על אבק. לא האבק הזה שרואים על המדפים ומעצבנים אותנו כי צריך לנקות (למרות שגם עליו נדבר, תאמינו לי). אני מדברת על האבק הבלתי נראה הזה, שמצטבר במקומות מוזרים בחיים שלנו – בפינות חשוכות של מערכות יחסים, בקימורים של החלומות שלנו, ובקמטים סביב העיניים שלנו, שמספרים סיפורים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם.
תמיד חשבתי שאני טיפוס מסודר. פרפקציוניסטית, אפילו. הכל צריך להיות במקום, מתוכנן, נקי. ואז החיים קרו. וגיליתי שהיופי האמיתי, התובנות הכי משמעותיות, מסתתרות דווקא בבלגן. כן, גם בבלגן הפיזי, אבל בעיקר בבלגן הרגשי והמנטלי.
איך זה קורה שאנחנו כל כך עסוקים בלנקות את החוץ, ושוכחים את הפנים? איך זה שאנחנו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה בניסיון להיראות מושלמים, במקום להיות אמיתיים?
אז, מה את אומרת, נתחיל לנקות ביחד? אבל לא את הבית, אלא את הנשמה.
הארון הנסתר: איפה האבק מצטבר באמת
תחשבי על זה רגע. איפה בחיים שלך את מרגישה שהצטבר הכי הרבה אבק? אולי זה במגירה של פרויקטים לא גמורים, בארון של בגדים שאת כבר לא לובשת, או אולי...במערכת יחסים שמרגישה תקועה?
גיליתי את זה על בשרי לפני כמה שנים, כשעבדתי על פרויקט שאפתני במיוחד. רציתי ליצור משהו מושלם, משהו שישאיר חותם. אבל ככל שהתקדמתי, הרגשתי יותר ויותר מתוסכלת. הייתי תקועה, לא מצליחה להתקדם. ואז, יום אחד, פשוט התפרקתי.
התקשרתי לחברה הכי טובה שלי, בוכה כמו ילדה קטנה. "אני לא מסוגלת יותר!", צעקתי לתוך הטלפון. "אני פשוט לא מספיק טובה!".
היא הקשיבה בסבלנות, ואז אמרה לי משהו ששינה לי את כל התפיסה: "נעמה, את יודעת מה הבעיה שלך? את מנסה לצייר את המונה ליזה בפעם הראשונה. תנשמי, תקחי צעד אחורה, ותזכרי למה התחלת בכלל".
וואו. זה היכה בי כמו רעם ביום בהיר. הייתי כל כך עסוקה בתוצאה, ששכחתי את התהליך. שכחתי ליהנות. שכחתי לנשום.
אז עשיתי את מה שהיא אמרה. לקחתי הפסקה, יצאתי לטייל, פגשתי חברים. ובפעם הראשונה מזה זמן רב, הרגשתי הקלה עצומה.
למה אנחנו מפחדים מהבלגן?
אני חושבת שהפחד שלנו מהבלגן נובע משני דברים עיקריים: חוסר שליטה וחוסר וודאות. אנחנו חיים בעולם שמקדש שליטה וודאות, עולם שמבטיח לנו שאם רק נעבוד קשה מספיק, נוכל להשיג כל מה שנרצה. אבל האמת היא שהחיים הם בלגן אחד גדול. וזה בסדר גמור.
מחקרים פסיכולוגיים מראים שחוסר וודאות הוא אחד הגורמים העיקריים לחרדה ודיכאון (לדוגמה, ראו מחקרים של Dr. Judson Brewer על הקשר בין חרדה וחוסר וודאות). אנחנו פשוט לא יודעים איך להתמודד עם זה. אנחנו רוצים תשובות, אנחנו רוצים פתרונות, ואנחנו רוצים אותם עכשיו.
אבל לפעמים, הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות הוא פשוט להרפות. להרפות מהצורך בשליטה, להרפות מהצורך בוודאות, ולהרשות לעצמנו להיות פגיעים.
וזה קשה, אני יודעת. אבל זה גם משחרר.
לנקות את האבק: צעדים קטנים לשינוי גדול
אז איך מתחילים לנקות את האבק הבלתי נראה הזה? הנה כמה צעדים קטנים, אבל משמעותיים, שיכולים לעשות הבדל גדול:
- קבלי את הבלגן: הדבר הראשון והכי חשוב הוא פשוט לקבל את העובדה שהחיים הם לא מושלמים. שיהיו תקופות קשות, שיהיו כישלונות, ויהיו גם ימים שבהם פשוט לא תצליחי לקום מהמיטה. וזה בסדר.
- תשאלי את עצמך שאלות קשות: מה באמת חשוב לך? מה גורם לך אושר? מה מונע ממך להגשים את החלומות שלך?
- תתחילי בקטן: אל תנסי לשנות הכל בבת אחת. בחרי דבר אחד קטן שאת רוצה לשנות, ותתמקדי בו.
- תחפשי השראה: קראי ספרים, צפי בסרטים, דברי עם אנשים שמעוררים בך השראה.
- תסלחי לעצמך: כולנו עושים טעויות. הדבר הכי חשוב הוא ללמוד מהן ולהמשיך הלאה.
אגב, דיברתי עם חברה טובה שהיא קואצ'רית על הנושא הזה, והיא הזכירה לי את המושג "פוטנציאל חבוי". זה האבק שאנחנו לא רואים שמכסה על הכוחות האמיתיים שלנו.
אבל רגע, יש מלכודת...
עכשיו, אני חייבת להיות כנה איתך. כל השיטות האלה עובדות, אבל רק אם את באמת רוצה לשנות. אם את רק עושה את זה בשביל לרצות מישהו אחר, או כי את חושבת ש"צריך" לעשות את זה, זה לא יעבוד.
השינוי האמיתי מגיע מבפנים. הוא מגיע ממקום של אהבה עצמית, של חמלה, ושל רצון אמיתי להיות מאושרת.
אז, האם את באמת מוכנה לנקות את האבק הבלתי נראה הזה? האם את מוכנה להסתכל לתוך הנשמה שלך, ולראות את היופי שמסתתר שם?
אני מאמינה שכן.
אני יודעת שזה לא קל. אני יודעת שזה מפחיד. אבל אני גם יודעת שזה שווה את זה. כי בסופו של דבר, היופי האמיתי נמצא לא בחיים המושלמים, אלא בחיים האמיתיים.
אז מה את אומרת, מוכנה לקפוץ למים? איזה פינה בחיים שלך את הולכת לנקות היום? אני כאן כדי לשמוע.
