אף פעם לא חשבתי שמרצפת רופפת יכולה ללמד אותי כל כך הרבה על החיים. כן, אני יודעת, זה נשמע קצת משונה, אבל תאמינו לי, הסיפור הזה שווה את זה.
הכל התחיל לפני כמה חודשים, כששמתי לב למרצפת אחת, ליד דלת הכניסה, שהתחילה לזוז קצת יותר מדי. בהתחלה התעלמתי. "זה בטח כלום," חשבתי לעצמי. "פשוט צריך לדרוך עליה חזק והיא תחזור למקום." כמה נאיבית הייתי.
אבל היא לא חזרה למקום. להיפך, היא נעשתה רופפת יותר ויותר. בסוף, כל פעם שעברתי לידה, היא השמיעה איזה "קליק" מעצבן. אז התחלתי לדאוג. "אוקיי," אמרתי לעצמי, "אולי זה משהו רציני יותר."
אבל מה כבר יכול להיות רציני במרצפת? מסתבר שהרבה.
הזמנתי אינסטלטור. אחרי הכל, מה אני מבינה במרצפות? הוא הגיע, הסתכל, ניסה להזיז אותה, אמר משהו על "תשתית רקובה" וחייב אותי הון קטן. הבעיה? לא באמת נפתרה. המרצפת עדיין רעדה.
ואז חשבתי לעצמי, רגע, למה אני מפחדת להתעסק עם זה בעצמי? כאילו, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? אני אשבור אותה? אני אזמין איש מקצוע אחרי שניסיתי בעצמי?
הבנתי משהו חשוב: פחד הוא רק מחשבה.
אז החלטתי לקחת את העניינים לידיים. התחלתי לחקור באינטרנט, קראתי מאמרים על סוגי דבקים, צפיתי בסרטוני יוטיוב על תיקון מרצפות. הבנתי שאני צריכה להבין קודם מה קורה שם מתחת.
הייתי סקפטית, האמת. קצת כמו שאני סקפטית לגבי כל "התחזקות נשית" הזאת שמנסים למכור לי בכל פינה. אבל מה אכפת לי לנסות? הרי ממילא האינסטלטור לא פתר את הבעיה.
אז הצטיידתי בכלי עבודה (שחלקם בכלל היו מהמטבח), התכופפתי ליד המרצפת הרופפת והתחלתי לחפור.
ומה גיליתי?
גיליתי שמתחת למרצפת הרופפת לא הייתה שום תשתית רקובה. פשוט חסר קצת חומר מילוי. זהו.
מסתבר שהפתרון היה פשוט להחריד. אבל הייתי צריכה לקחת את הסיכון, להתלכלך, ללמוד משהו חדש כדי להגיע אליו.
אבל הנה הקטע המפתיע: בזמן שתיקנתי את המרצפת, התחלתי לחשוב על דברים אחרים בחיים שלי. על כל אותם אזורים שבהם אני מרגישה רופפת, לא יציבה. על הקריירה שלי, על הזוגיות שלי, על החלומות שלי.
פתאום הבנתי שהרבה פעמים אנחנו מוותרים מראש, כי נדמה לנו שהבעיות שלנו הן גדולות מדי, מורכבות מדי, מפחידות מדי. אנחנו מפחדים להתעסק איתן, מפחדים לטעות, מפחדים להיכשל.
אבל מה אם, כמו במקרה של המרצפת הרופפת, הפתרון הוא הרבה יותר פשוט ממה שאנחנו חושבים? מה אם כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתכופף, לחפור קצת, ללמוד משהו חדש, ואז למלא את החסר?
הפסיכולוגית ליז בורבו, בספרה "הקשבה לגוף שלך", כותבת על החשיבות של הקשבה לאותות שהגוף שלנו שולח לנו. היא טוענת שהגוף הוא מראה לנפש, ושהמחלות והכאבים שלנו הם סימנים לכך שמשהו לא בסדר בחיים שלנו. האם המרצפת הרופפת הייתה האות שלי?
המרצפת הזאת, האמת, היא עדיין לא מושלמת. עדיין יש לה איזה "קליק" קטן מדי פעם. אבל עכשיו אני יודעת שאני יכולה לתקן אותה. אני יודעת שיש לי את הכלים, את הידע, ואת האומץ.
וזה, חברים, שיעור החיים הכי חשוב שהמרצפת הרופפת לימדה אותי: לא לפחד להתעסק עם הדברים הרופפים בחיים שלנו. כי לפעמים, דווקא שם, במקומות הלא יציבים האלה, נמצאים הפתרונות הכי פשוטים, הכי משמעותיים, והכי מעצימים.
אז מה הדבר "הרופף" שלך בחיים שלך עכשיו? מה מפחיד אותך לתקן? אולי הגיע הזמן להתכופף ולהסתכל מקרוב. אולי תופתעי מה תמצאי.
