האמת? תמיד שנאתי את הביטוי "הקרב על השלט". הוא נשמע לי כל כך מיושן, כאילו אנחנו עדיין חיים בעולם שבו יש רק שלט אחד בבית וכולם צריכים להילחם עליו. אבל אז קרה לי משהו שגרם לי להבין שיש בו משהו עמוק יותר, משהו שקשור בכלל לשליטה בחיים שלנו.
אני זוכרת את עצמי יושבת עם בן הזוג שלי בסלון, שנינו גמורים אחרי יום עבודה. הוא רצה לראות משחק כדורגל, אני רציתי לראות סדרה קומית מפגרת שתעזור לי לכבות את הראש. התחיל ויכוח קטן, שהלך וגבר, ובשלב מסוים מצאתי את עצמי צועקת עליו: "אתה תמיד חייב לשלוט על הכל!".
ואז עצרתי. רגע, מה? למה אני צועקת? זה סתם שלט, סתם טלוויזיה. אבל משהו בפנים כאב, והבנתי שזה לא באמת על השלט. זה על משהו גדול יותר, על הצורך שלי להרגיש שיש לי שליטה על החיים שלי, על הערב שלי, על הרגע הזה.
זה היה רגע מכונן. רגע שגרם לי להבין שה"קרב על השלט" הוא בעצם מאבק פנימי של כל אחד מאיתנו. מאבק על אוטונומיה, על בחירה, על היכולת להחליט מה אנחנו רוצים לעשות עם הזמן שלנו.
התובנה המפתיעה? הקרב האמיתי הוא לא על השלט, אלא על השליטה בעצמנו.
אז איך מנצחים בקרב הזה? איך משיגים שליטה בלי להפוך לרודנים קטנים? ניסיתי הכל. באמת. מהספרים הכי פופולריים לניהול זמן ועד מדיטציות מודעות. חלק עזרו, חלק לא. אבל בסוף מצאתי כמה דברים שעובדים בשבילי, ואני רוצה לשתף אתכם בהם.
1. מודעות עצמית היא המפתח (וגם קצת רחמים עצמיים)
הדבר הראשון והכי חשוב הוא להבין מה באמת מניע אותנו. למה אנחנו כל כך רוצים את השלט? האם זה באמת כי אנחנו רוצים לראות את התוכנית הזאת, או שזה בגלל משהו אחר לגמרי?
אני, למשל, גיליתי שהרבה פעמים הרצון שלי בשלט נובע מתחושה של חוסר אונים. אחרי יום עבודה מטורף, אני מרגישה שאני צריכה לפצות את עצמי עם משהו שאני בוחרת, משהו שאני שולטת בו. וזה בסדר. מותר לי להרגיש ככה.
הנה השאלה המהותית: מה השלט מייצג בשבילך?
פסיכולוגים כמו ד"ר אמי קודי, בספרה "נוכחות" (Amy Cuddy, "Presence"), מדברים על החשיבות של מודעות עצמית וביטחון עצמי כדי להרגיש בשליטה. היא טוענת שכאשר אנחנו מודעים לרגשות שלנו ומאמינים בעצמנו, אנחנו יותר מסוגלים להתמודד עם אתגרים ולהשיג את מה שאנחנו רוצים.
אבל זה לא רק מודעות. זה גם קצת רחמים עצמיים. להבין שאנחנו לא מושלמים, שמותר לנו לטעות, שמותר לנו להרגיש חלשים לפעמים. וזה בסדר.
2. תקשורת היא הכל (אפילו עם עצמנו)
אוקיי, הבנו מה מניע אותנו. עכשיו צריך לדעת איך לתקשר את זה לאחרים. וזה לא תמיד קל.
אני זוכרת פעם אחת שרבתי עם חברה טובה שלי על משהו מטופש לגמרי. בדיעבד הבנתי ששתינו היינו עייפות ומתוסכלות, פשוט לא ידענו איך להגיד את זה אחת לשנייה.
התקשורת הכי חשובה היא עם עצמנו. להקשיב למה שאנחנו מרגישים.
ספרים כמו "תקשורת לא אלימה" של מרשל רוזנברג (Marshall Rosenberg, "Nonviolent Communication") מלמדים אותנו איך לבטא את הצרכים שלנו בצורה ברורה ואמפתית, בלי להאשים או לתקוף. אבל מה שגיליתי זה שהטכניקות האלה עובדות הכי טוב כשאנחנו משתמשים בהן קודם כל כלפי עצמנו.
לדבר לעצמנו בחמלה, להבין את הצרכים שלנו, להכיר בכאב שלנו. רק אז נוכל לתקשר את זה לאחרים בצורה בריאה.
3. פתרונות יצירתיים (כי מי אמר שחייבים רק שלט אחד?)
אוקיי, אז דיברנו על מודעות עצמית ותקשורת. אבל מה עם הפתרונות הפרקטיים? הרי בסופו של דבר, אנחנו עדיין צריכים להחליט מה רואים בטלוויזיה.
כאן נכנסת היצירתיות. אנחנו לא חייבים להיצמד לפתרונות המסורתיים. אפשר לחשוב על דרכים אחרות להשיג את מה שאנחנו רוצים, בלי לפגוע באחרים.
אני, למשל, גיליתי שאם אני רוצה לראות סדרה מסוימת, אני יכולה לראות אותה בטלפון בזמן שבן הזוג שלי רואה כדורגל בטלוויזיה. או שאפשר לעשות תורות: ערב אחד הוא בוחר, ערב אחד אני בוחרת. או שאפשר בכלל לעשות משהו אחר לגמרי, כמו לצאת לטייל או לשחק משחק קופסה.
הפתרון הכי טוב הוא זה שמתאים לנו, ולנסיבות שלנו.
כתבה מעניינת שמצאתי ב-Harvard Business Review דיברה על החשיבות של גמישות וחשיבה יצירתית בפתרון קונפליקטים. הם טענו שאנשים שמסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות יצירתיים הם יותר מצליחים במערכות יחסים ובחיים בכלל.
הסוד הגדול? לוותר על הצורך להיות צודקים. לפעמים, יותר חשוב לשמור על השלום מאשר לנצח בוויכוח.
אבל רגע, מה קורה אם אנחנו לבד? מה קורה אם אין לנו עם מי לחלוק את השלט? אז הקרב הוא בעצם עם עצמנו. עם הפיתוי להעביר שעות מול הטלוויזיה, עם הקושי למצוא דברים אחרים לעשות, עם הפחד להיות לבד עם המחשבות שלנו.
אז הפתרון הוא לא לשלוט בעצמנו, אלא לטפח את עצמנו. למצוא דברים שאנחנו אוהבים לעשות, להתחבר לאנשים שחשובים לנו, ללמוד משהו חדש. ואז, השלט כבר לא יהיה כל כך חשוב.
אני עדיין לומדת. עדיין עושה טעויות. עדיין צועקת על בן הזוג שלי מדי פעם (סליחה, מותק!). אבל אני מנסה. מנסה להיות מודעת, מנסה לתקשר, מנסה למצוא פתרונות יצירתיים.
ואולי, בסופו של דבר, זה כל מה שחשוב.
אני תוהה, מה אתם עושים כדי "לנצח" בקרב על השלט? אילו פתרונות יצירתיים מצאתם? אשמח לשמוע!
