אני חייבת לספר לכן משהו. זה קצת מביך, אבל גם מצחיק בדיעבד. קרה לי משהו עם המזגן, ואיך לומר? זה לא הסתיים כמו שציפיתי. חשבתי שאני יודעת הכל על איך הבית שלי עובד, אבל מסתבר שהחיים תמיד ימצאו דרך להפתיע אותי - ובדרך כלל זה קורה דווקא כשאני הכי בטוחה בעצמי.
הכל התחיל ביום חם במיוחד. חזרתי הביתה מהעבודה, מצפה להיכנס למערת הקרח שלי, אבל... כלום. המזגן סירב לשתף פעולה. ניסיתי הכל: כיבוי והדלקה, בדיקת פילטרים, אפילו קיללתי אותו קצת (אל תשפטו אותי, כולנו עושים את זה!). אבל הוא בשלו.
אז הזמנתי טכנאי. בחור צעיר, נראה קצת לחוץ, הגיע עם ארגז כלים עצום. כבר הרגשתי שאני הולכת להיכנס להוצאה רצינית. אבל אז קרה משהו שאף פעם לא הייתי מנחשת שיקרה.
הוא התחיל לבדוק את המזגן, ואני, כמו כל ישראלית טובה, עמדתי לידו וניסיתי להבין מה הוא עושה. הוא פתח את הפאנל הקדמי, התחיל למדוד מתחים, ואז... הוא שאל אותי שאלה פשוטה: "גברת, איפה החשמל של המזגן?"
עכשיו, אני לא טכנאית, אבל אני חושבת שיש לי מושג בסיסי בחשמל. אבל כשהוא שאל אותי את השאלה הזאת, קפאתי במקום. חשמל? מה זה אומר חשמל? איפה זה אמור להיות?
ואז הבנתי. אני גאונה. פשוט שכחתי להרים את הפקק של המזגן בארון החשמל.
רגע של שקט מביך. ארוך במיוחד.
הטכנאי הסתכל עליי במבט משועשע, ואני פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. הוא הרים את הפקק, המזגן חזר לחיים, והוא חייך ואמר: "קורה לטובים ביותר."
שילמתי לו על הביקור (טיפ הוא לא קיבל, סורי), והוא הלך. אבל הסיפור הזה נשאר איתי. הוא גרם לי לחשוב על כמה דברים.
קודם כל, כמה אנחנו סומכים על אחרים. אנחנו מזמינים אנשי מקצוע, מצפים שהם יפתרו את הבעיות שלנו, ולא טורחים להבין את הדברים הבסיסיים בעצמנו. כאילו אנחנו מפחדים להתלכלך או לחשוב בעצמנו.
ואז קראתי מאמר של מומחה לכלכלה התנהגותית, דן אריאלי, על "אפקט איקאה". הוא טוען שאנחנו מעריכים יותר דברים שאנחנו בונים בעצמנו, אפילו אם הם לא מושלמים. אולי זה נכון גם לגבי הבית שלנו? אולי אם נבין יותר איך הוא עובד, נאהב אותו יותר וגם נהיה יותר עצמאיים? (Ariely, D., & Norton, M. I. (2009). The IKEA effect: When labor leads to love. Journal of Consumer Psychology, 19(3), 324-338.)
דבר שני, כמה אנחנו מפחדים מכישלון. אני התביישתי לספר את הסיפור הזה, כי זה הראה שאני לא מושלמת. אבל האמת היא שכולנו טועים, וזה בסדר. להיפך, הטעויות שלנו הן הזדמנות ללמוד ולגדול.
פעם שמעתי את ברנה בראון, חוקרת הבושה והפגיעות, אומרת ש"פגיעות היא המקור לאומץ, ליצירתיות ולחיבור." (Brown, B. (2012). Daring greatly: How the courage to be vulnerable transforms the way we live, love, parent, and lead. Gotham.) היא טוענת שכשאנחנו מרשים לעצמנו להיות פגיעים, אנחנו פותחים את עצמנו לאפשרויות חדשות.
אז מה למדתי מהסיפור המביך הזה?
- לבדוק את הפקק לפני שמזמינים טכנאי. זה מובן מאליו, אבל לפעמים אנחנו צריכים ללמוד את הלקח בדרך הקשה.
- להיות יותר עצמאיים. ללמוד את הדברים הבסיסיים על הבית שלנו, ולא לפחד להתנסות.
- לא לפחד מכישלון. כולנו טועים, וזה בסדר. להיפך, הטעויות שלנו הן הזדמנות ללמוד ולגדול.
- להיות פגיעים. לשתף את הסיפורים שלנו, גם אם הם מביכים. כי לפעמים דווקא בתוך הפגיעות אנחנו מוצאים את החוזק שלנו.
אני עדיין לא מומחית לתיקון מזגנים, אבל אני בהחלט יותר מודעת לבית שלי ולכמה אני סומכת על אחרים. אולי בפעם הבאה שתהיה לי תקלה, אני אנסה לתקן אותה בעצמי. ואם לא, לפחות אני אדע איפה הפקק של המזגן.
ועכשיו תורכן. קרה לכן פעם משהו מביך שהפך לתובנה? שתפו אותי בתגובות! אני מבטיחה לא לשפוט. וגם, בפעם הבאה שהמזגן שלכן לא עובד, תבדקו את הפקק. סתם, למקרה ש... 😉
