היי, אני נעמה. וכמו כולנו, גם אני עברתי כמה גלגולים בעולם העבודה. חלקם היו מדהימים, אחרים… ובכן, בואו נקרא להם "שיעורים מאתגרים במיוחד".
זוכרים את ההרגשה הזו, כשאתם נכנסים לפרויקט חדש, עיניים בורקות, מלאי אנרגיה ורעיונות? ככה בדיוק הרגשתי כשהובלתי את קמפיין השיווק הדיגיטלי ההוא. היה לי חזון ברור, צוות מעולה… ואז הגיע הבאג הטכני שהפיל את כל האתר בדיוק ביום ההשקה.
פאניקה? אנדרסטייטמנט.
אבל רגע לפני שצללתי לתהום הייאוש, נזכרתי במשהו שלימדה אותי סבתא שלי, ניצולת שואה: "גם בחושך הכי גדול, תמיד יש ניצוץ של תקווה. צריך רק למצוא אותו."
אז מה עשיתי? לא בכיתי על חלב שנשפך (טוב, אולי קצת). התחלתי לחשוב מהר. והכי חשוב – סמכתי על הצוות שלי. יחד, מצאנו פתרון זמני שהציל את המצב, ויצאנו מהסיפור הזה עם לקח חשוב: תמיד, אבל תמיד, חייב להיות תרחיש גיבוי.
זה לא רק עניין של תכנון, זה עניין של חוסן נפשי.
ומפה, הבנתי משהו עמוק יותר על עבודה: זה לא רק מה שאנחנו עושים, זה איך שאנחנו מגיבים כשדברים משתבשים. זה איך שאנחנו לומדים, צומחים ומתפתחים.
אז מה עוד למדתי בדרך הקשה? בואו נצלול לכמה סיפורים נוספים, תובנות מפתיעות ופתרונות פרקטיים, בלי לייפות את המציאות.
הלקוח שתמיד צודק? לפעמים לא.
עבדתי פעם עם לקוח שהיה בטוח שהוא יודע יותר טוב ממני על שיווק דיגיטלי. הוא התעקש על אסטרטגיות מיושנות שלא עבדו, והתוצאות… היו בהתאם.
ניסיתי להסביר, להציג נתונים, להראות דוגמאות. אבל הוא בשלו.
מה עשיתי? בסוף, נאלצתי לקבל את ההחלטה הקשה – לוותר על הפרויקט.
כי לפעמים, הדבר הכי מקצועי שאתה יכול לעשות זה להגיד "לא".
זה היה מפחיד, אבל משחרר. הבנתי שאני לא יכולה לעבוד עם אנשים שלא סומכים על המומחיות שלי. ומאותו רגע, התחלתי להיות הרבה יותר סלקטיבית לגבי הלקוחות שאני בוחרת לעבוד איתם.
היום, אני שואלת את עצמי: האם הלקוח הזה מכבד את הזמן והידע שלי? האם הוא פתוח להקשיב לרעיונות חדשים? ואם התשובה היא "לא", אני מוותרת מראש.
האמת המפתיעה על ביקורת בונה (ולמה היא לא תמיד בונה)
כולנו שמענו על "ביקורת בונה". אבל מה קורה כשביקורת הופכת להיות הרסנית? כשזה גורם לנו להרגיש קטנים וחסרי ערך?
היה לי פעם מנהל שהיה אלוף בביקורת. הוא תמיד מצא משהו לא בסדר, תמיד גרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה.
לקח לי זמן להבין שהבעיה היא לא בי, אלא בו. שהביקורת שלו לא נועדה לעזור לי לצמוח, אלא לגרום לו להרגיש יותר חשוב.
מה עשיתי? התחלתי להתעלם מהביקורת שלו. התמקדתי במה שאני יודעת שאני עושה טוב, וחיפשתי משוב מאנשים שסומכים עלי ומעריכים את העבודה שלי.
קראתי גם מחקרים על השפעת ביקורת מוגזמת על עובדים. מחקר של אוניברסיטת הרווארד הראה שביקורת שלילית מתמשכת יכולה להוביל לירידה במוטיבציה, ירידה בביצועים ואפילו לדיכאון.
זה לא אומר שצריך להימנע מביקורת לחלוטין, אבל חשוב לדעת להבחין בין ביקורת בונה להרסנית.
היום, אני מאמינה שמשוב צריך להיות ספציפי, ממוקד ומועבר בצורה מכבדת. ושאם מישהו מנסה להוריד אותך, פשוט צריך להתרחק.
כשאתה מרגיש תקוע: המדריך לשינוי כיוון
כולנו מגיעים לנקודה שבה אנחנו מרגישים תקועים בעבודה. שאנחנו עושים את אותו הדבר שוב ושוב, בלי להתקדם לשום מקום.
לי זה קרה אחרי כמה שנים בתפקיד מסוים. הרגשתי שאני לא לומדת דברים חדשים, שאני לא מאתגרת את עצמי, שאני פשוט מבזבזת את הזמן שלי.
אז מה עשיתי? החלטתי לעשות שינוי. התחלתי לחפש הזדמנויות חדשות, קורסים חדשים, פרויקטים חדשים. ניסיתי דברים שלא חשבתי שאני מסוגלת לעשות.
וקרה משהו מדהים. גיליתי דברים חדשים על עצמי, פגשתי אנשים חדשים, והתחלתי להרגיש שוב חיבור לעבודה שלי.
ספר מעניין בנושא הוא "Designing Your Life" של Bill Burnett ו-Dave Evans, שמציע גישה חדשנית לתכנון קריירה באמצעות כלים מעולם העיצוב.
שינוי יכול להיות מפחיד, אבל הוא גם יכול להיות הזדמנות לצמיחה.
היום, אני מאמינה שתמיד צריך להיות פתוח לשינויים. שתמיד צריך לחפש דרכים חדשות ללמוד, להתפתח ולהתקדם. ושגם אם אתה מרגיש תקוע, תמיד יש דרך לצאת מזה.
אז הנה לכם, כמה סיפורים מהחיים, כמה לקחים מהדרך. אני עדיין לומדת, עדיין עושה טעויות, אבל אני גם צומחת, מתפתחת ומגלה דברים חדשים על עצמי ועל העולם.
ואתם? מה סיפור הזוועות שלכם? ואיך קמתם מהם? אשמח לשמוע בתגובות.
